עורך דין טען שגרושתו הפרה את ההסכם במסגרתו ויתר על 10% מזכויותיו בדירה בכפוף לכך שתחזור אליו אחרי תקופת צינון. בית המשפט קבע כי טענותיו חסרות בסיס וחייב אותו בהוצאות של 20,000 שקל
עו"ד שגילה שלגרושתו יש בן זוג חדש תבע לבטל סעיפים בהסכם גירושין שלהם, לפיהם היא תקבל 60% מהתשלום על מכירת הדירה המשותפת ו-950 שקל בחודש הוצאות מגורים על שלושת ילדיהם. הטענה שלו הייתה כי הסכים לתנאים בכפוף לכך שגרושתו תחזור אליו אחרי תקופת צינון ולא תנהל זוגיות עם גבר אחר. אלא שהשופט הבכיר שלמה אלבז מבית המשפט למשפחה בירושלים קבע לאחרונה כי התביעה חסרת בסיס וחייב אותו בהוצאות של 20,000 שקל.
הסכם הגירושין, שאושר לפני 3 שנים, קבע בין היתר כי האישה תמשיך לגור עם הילדים בדירה שמיועדת לפינוי בינוי. היא תימכר לאחר שהפרויקט יסתיים והתמורה תחולק 60% לה ו-40% לבעל. עוד סוכם כי בנוסף למזונות ישלם הבעל 950 שקל בחודש עבור הוצאות המגורים של הילדים.
חודשים ספורים אחרי הגירושים תבע הבעל לשעבר לבטל את הסעיפים האלה. הוא טען שהסכים לוותר על 10% מהזכויות שלו בדירה כמתנה לגרושתו שהבטיחה לו שאחרי תקופת צינון ישקמו את הזוגיות ויחזרו לחיות יחד. עוד הוא הוסיף כי הסעיף שאפשר לה להמשיך לגור בדירה שלל ממנה למעשה להכניס גבר זר לחייה.
אלא ששבועיים אחרי הגירושין הוא גילה ששיקרה לו במצח נחושה ויש לה בן זוג חדש. על כן, לטענתו הוא רשאי לחזור בו מההתחייבות להעניק לה את הזכויות ומאחר שהפרה את ההסכם יש לפטור אותו מתשלום הוצאות המגורים של הילדים.
גרושתו הכחישה את התיאוריה הזו בתקיפות. היא טענה כי לא קיבלה שום מתנה אלא היא זו שוויתרה מטוב ליבה על מלוא הזכויות בדירה שרוב רובה נרכש מכספה.
האישה הוסיפה כי הטענה שהבטיחה לחזור לתובע היא פרי דמיונו וכי ההסכם לא הגביל בשום צורה את זכותה להתחיל דף חדש. לסיכום היא טענה כי לזוגיות שלה אין שום קשר להתחייבויות של התובע בהסכם.
השופט הבכיר שלמה אלבז הבהיר לתובע כי ההסכם עליו חתם הוא הסכם גירושין ולא הסכם מתנה, ומטבעו הוא כולל ויתורים הדדיים. הוא ויתר אמנם על זכויות בדירה אבל מנגד נהנה מוויתורים אחרים מצד הנתבעת – כך שלא מדובר בהענקה ללא תמורה. מלבד זאת, הוויתור היה הגיוני בנסיבות שבהן רכישת הדירה מומנה ברובה מכספי הנתבעת.
זכאית לחיים עצמאיים
עוד נקבע כי התובע – עורך דין במקצועו – חתם על ההסכם מתוך הבנה מלאה של הדברים, ולא הוכיח בשום צורה שהוטעה או קופח. בהקשר הזה הדגיש השופט כי בהסכם אין זכר לטענה הבעייתית כשלעצמה שהנתבעת התחייבה לחזור אליו, והיא אף נסתרה בראיות כולל בפרוטוקול אישור ההסכם.
גם הטענה שזכות המגורים כפופה לכך שהנתבעת תימנע מזוגיות חדשה לא נתמכת בלשון ההסכם. למעשה, לו הייתה מופיעה בו התחייבות כזו בית המשפט לא היה מאשר אותה כיוון שמשמעותה סיכול הזכות של הנתבעת לחיים עצמאיים.
מעבר לכל אלה, לא הוכח שינוי נסיבות שמצדיק לשלול מהילדים מימון מגורים – חובה חוקית ומוסרית שחלה על התובע כאב ללא שום קשר לסטאטוס של אמם.
לסיכום נקבע כי אין כל בסיס להתערב בהסכם שאושר בבית משפט והתובע חויב לשלם 20 אלף שקל ללשכה לסיוע משפטי שמימנה את ייצוג הנתבעת.
עו"ד יעל ורד
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין