המוסד התעלם ממסמכים רפואיים וסירב להגדיל את היקף זכאותה של הקשישה לגמלת סיעוד. השופט קיבל את תביעתה ומתח ביקורת על המוסד, שלאורך שנים מתעלם מפסיקות בית הדין לעבודה בנושא.
תוך ביקורת נוקבת על התנהלות המוסד לביטוח לאומי, השופט טל גולן מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה קיבל את תביעתה של קשישה חולת אלצהיימר בת 85, וקבע כי היא זכאית להגדלת גמלה עקב היותה זקוקה ל"השגחה מתמדת".
התביעה באה בעקבות החלטת המוסד מדצמבר 2018, בה נקבע שהיא זכאית לגמלת סיעוד ב"רמה 2 מופחתת", זאת לאחר שתי בדיקות "הערכת תלות" – בדיקת מידת התלות שלה והצורך בעזרת הזולת והשגחתו, בה נבדקות פעולות כגון לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית.
מדובר בקשישה עם נכות קבועה בשיעור 35% בגין פציעות גב ורגליים, וכעת סובלת משורה של בעיות נוספות, בדגש על אלצהיימר ודמנציה, מהם היא סובלת כבר מספר שנים.
ב-2018 הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי, לבדיקה מחדש של היקף זכאותה לגמלת הסיעוד, בטענה שמצבה הוחמר. המוסד דחה את תביעתה, ואף עררים שהגישה, וקבע כי היא זכאית לגלמה ברמה 2 מופחתת – אותה גמלה שהיא כבר מקבלת.
בעקבות זאת לא נותרה לה ברירה אלא לפנות בתביעה לבית הדין לעבודה.
העתק למנכ"ל
לאחר בחינה של הדברים, השופט גולן התרשם כי "הנתבע בחן את עניינה של התובעת באופן שגוי ומוטעה, תוך כדי שהוא מתעלם מביקורת שהועלתה בפסיקות בתי הדין לעבודה על אופן פעולתו בבחינת תביעות סיעוד, עוד לפני שנים רבות, ובפרט כאשר המדובר בהשפעת מחלות האלצהיימר והדמנציה על נושא ההשגחה."
הפגם המשמעותי ביותר היה בכל הקשור למידת ההשגחה לה זקוקה התובעת. הראיות הובילו את השופט לכך שהתובעת זקוקה להשגחה כל העת, ואסור להשאיר אותה לבד אפילו לא לפרקי זמן קצרים.
מסקנה זו נבעה מן המסמכים הרפואיים – מהם המעריך שביצע את הבדיקה מטעם המוסד התעלם לחלוטין – וכן מעדויות התובעת ובתה, שסיפרו כיצד היא שוכחת את התנור או הגז דולקים, שוכחת לקחת תרופות, ובאופן כללי עלולה להעמיד את עצמה בסכנה.
חלק ניכר של פסק הדין הוקדש לביקורת על המוסד לביטוח לאומי – המעריך שביצע את אחת הבדיקות, וכן הוועדות שדנו בעניין – על כך שהתעלמו מהמסמכים הרפואיים. המעריך הגדיל לעשות ואף רשם דברים הפוכים מאלה שנאמרו לו על ידי הבת. אותו מעריך לא הובא לעדות – עניין שנזקף גם הוא לחובת המוסד.
בתוך כך השופט סקר פסקי דין רבים והפנה לכך שאותם פגמים בהתנהלות התגלו בדיוק כבר בשנות ה-90, אך לא תוקנו עד היום. "כל זאת, באופן מפליא ומתמיה, כאשר המדובר במוסד האמון על הביטחון הסוציאלי של אזרחי ותושבי מדינת ישראל. אנו קובעים – ובצער רב יש לומר – כי לא ברור מדוע ולמה הנתבע לא הפנים את אותה הביקורת, שניתנה כזכור לפני שנים לא מועטות", הוסיף.
בסיכומו של דבר, נקבע כי התובעת זכאית לגמלת סיעוד כמי שזקוקה להשגחה מתמדת, ובהתאם להיקף הכנסותיה.
בסיום פסק הדין השופט הורה להעביר העתק שלו למנכ"ל המוסד, וזאת "בהינתן הכשלים המבניים בהליך הבדיקה של הנתבע לגבי תביעות סיעוד של חולים באלצהיימר ודמנציה, ולאור התעלמותו של הנתבע מהנחיות חוזרות ונשנות של פסיקת בתי הדין לעבודה שניתנה במהלך השנים...".
לקריאת פסק הדין ב"ל 72796-05-19
- ב"כ התובעת: עו"ד ששון חורש
- ב"כ הנתבע: הלשכה המשפטית
עו"ד סיגל רייך-הלל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין