בתביעה שהוגשה נגד שירותי בריאות כללית ומשרד הבריאות נטען לרשלנות חמורה בטיפול באבן בכליה בבתי החולים מאיר ושיבא, וכן לטיוח שגיאות ולעיכוב בלתי סביר במתן הטיפול המתאים.
בתביעה שהוגשה לאחרונה נגד שירותי בריאותי כללית ומשרד הבריאות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נטען לרצף פעולות רשלניות בבתי החולים מאיר שבכפר סבא ושיבא תל-השומר, שהובילו לאובדן תפקוד כליה של מטופלת.
התביעה הוגשה באמצעות עו"ד רויטל הורוביץ ובמסגרתה הועלו טענות חמורות ביותר כנגד הטיפול שקיבלה התובעת בבתי החולים, שהתנהלו ברשלנות תוך הפרת חוק זכויות החולה וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
לפי התביעה, לפני כ-4 שנים הגיעה התובעת לבית החולים מאיר עם אבן קטנה בכליה השמאלית, והוחלט על ניתוח לכאורה פשוט של החדרת תומכן שיקל על ניקוז הכליה ופינוי האבן. אלא שההליך בוצע על-ידי מתמחה, שהחדיר את התומכן בטעות לכליה הימנית ואף ביצע בה נקב. לאחר מכן הוא ניסה לתקן את מעשיו אך בדיעבד התגלה שהחדיר את התומכן לכליה השמאלית באופן שגוי (נתיב תועה).
המתמחה, כך נטען, ניסה להסתיר את הטעות וכתב דו"ח מסולף שלפיו ההליך עבר בהצלחה, וכך גם דווח למשפחה. רק לאחר מכן, ולנוכח הכאבים העזים מהם סבלה התובעת, חשף המתמחה שפגע בטעות בכליה הימנית, והתובעת נאלצה לעבור ניתוח נוסף.
אלא שגם אז לא עלו על הבעיה בהחדרת התומכן השמאלי והתובעת שוחררה מבית החולים מאיר כאשר הוא נמצא בנתיב תועה. הדבר התגלה כעבור חודשים ארוכים בבית החולים שיבא – אליו הגיעה התובעת עקב החמרה במצבה.
ואולם, נטען כי בית החולים שיבא התעכב חודשים ארוכים עד שביצע את הטיפול הדרוש, ובשלב זה הכליה כבר נפגעה באופן בלתי הפיך.
בחוות דעת של אורולוג שצורפה לתביעה קבע המומחה כי לו הניתוח הראשון היה מתבצע בצורה מקצועית החדרת התומכן תוך ניקוב הכליה הימנית היתה נמנעת וכך גם הניתוח השני שנאלצה המטופלת לעבור.
המומחה הוסיף כי הרשלנות והפגיעה בזכויות התובעת המשיכו גם אחרי הניתוח, כאשר הטעויות הוסתרו ולא בוצעו בדיקות הכרחיות שיכולות היו לחשוף בשלב מוקדם את ההחדרה השגויה של התומכן.
המומחה קבע עוד כי גם בית החולים שיבא התרשל כשלא ביצע לתובעת בדיקת מיפוי כליות שעשויה היתה לחשוף את המצב בשלב בו עוד ניתן היה להציל את הכליה ואיחר בהנחת נפרוסטום (נקז) לכליה השמאלית, כך שלא היה ניתן כבר להציל את הכליה.
כיום, התובעת נותרה עם כליה אחת מתפקדת וחשש שבעתיד תזדקק להשתלת כליה וטיפולי דיאליזה. הנכות הרפואית של התובעת הוערכה על-ידי המומחה בשיעור של 30%.
חוסר מיומנות וטיוח
בתביעה נטען כי הטיפול בתובעת בוצע בחוסר מיומנות ובחוסר זהירות ותוך סטייה מסטנדרט רפואי סביר, התעלמות מתלונותיה, טיוח והסתרה של ניתוח רשלני, וכן איחור בזיהוי ובטיפול בבעיית התומכן שהובילו לאובדן סיכויי החלמה.
עוד נטען כי טרם שרשרת האירועים הרשלנית הייתה התובעת בריאה ועצמאית, וניהלה עסק. כיום היא סובלת מכאבים כרוניים ומבריחת שתן, נוטלת תרופות רבות ונדרשת למעקבים ולטיפולים. בנוסף, נגרמה לה פגיעה נפשית שמתבטאת בחרדות וחוסר סבלנות. כתוצאה ממצבה היא נאלצה לסגור את העסק ונזקקת לעזרה וליווי, מה שמעיד שהפגיעה התפקודית שלה גבוהה לאין שיעור מזו הרפואית.
בסך הכל נתבעו 1.25 מיליון שקל פיצויים על נזקי עבר כמו הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות ואחרות, התאמות דיור ועזרה. בנוסף התבקש בית המשפט לפסוק לתובעת פיצויים על הפסדי שכר וזכויות לעתיד, הוצאות עתידיות, כאב וסבל, עגמת נפש ואובדן הנאות החיים, היעדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.
תגובותיהם של משרד הבריאות ושירותי בריאות כללית לא התקבלו עד למועד פרסום הכתבה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין