ביהמ"ש המחוזי סבר כי גרסת התובעת שרכשה דירה מהנתבעים אמינה יותר. עם זאת, ומאחר ששני הצדדים רימו את המדינה, הוטלו על כל אחד מהם הוצאות משפט לטובת המדינה.
ב-1997 רכשו בני-זוג דירה בקריית-ים דרך מתווך. כעבור זמן מה יצר המתווך קשר בין בני-הזוג לשכנתם מהקומה התחתונה.
רוכשים דירה?
פנו ל- עורך דין מקרקעין
לטענת השכנה ב-1999 היא הגיעה עם בני-הזוג להסכם בעל-פה לפיו הם ימכרו לה את הדירה תמורת 13 אלף דולר, והיא תשלם במקומם את המשכנתא שנותרה להם.
לדבריה, בני-הזוג הסבירו לה שאי אפשר להעביר את הזכויות בדירה עד שהמשכנתא תשולם במלואה, מאחר והם קיבלו תנאים מועדפים לעולים חדשים. השכנה, שלטענתה נתנה בהם אמון והסתמכה על עצתו של המתווך שבינתיים נפטר, הסתפקה בייפוי כוח כללי לביצוע פעולות בדירה, חתום על ידם. היא המשיכה וסיפרה שמיד לאחר שהעבירה את הכסף בני-הזוג נעלמו, והיא הניחה שהם עזבו לחו"ל כיוון שכך תכננו.
השכנה תפסה חזקה בדירה וגם שילמה חוב נוסף של בני-הזוג לבנק, בסך 26 אלף שקל.
ב-2006 הופיעו פתאום בני הזוג וביקשו לגור בדירה, ובתמורה והם ישלמו את המשכנתא והארנונה. לטענתה, היא בתמימות נתנה להם לחזור, כי לא מצאה שוכר אחר ולא שיערה שהבא הולך לקרות.
השכנה טענה שכעבור כשבע שנות שכירות בדירה, הודיעו לה בני הזוג שהם לא מתכוונים לעזוב, מאחר שהדירה שלהם ולה אין זכויות בה.
מופתעת ומאוכזבת היא פנתה באוגוסט 2013 לבית משפט המחוזי בחיפה, בבקשה שיצהיר כי הזכויות בדירה שלה.
לבני הזוג הנתבעים גרסה שונה לחלוטין. לטענתם, הם מעולם לא מכרו לשכנה את הדירה, אלא בסך הכל נתנו לה לשמור עליה בזמן שהם עברו למרכז. הם פנו למתווך שהמליץ להם על השכנה שתטפל עבורם בדירה, וסיכמו איתה שכל רווח שהיא תכניס מהשכירות מעבר לכיסוי המשכנתא – היא תקבל כשכר.
הם אף טענו כי לא הגיוני שהתובעת הסכימה לעסקה במסגרתה עליה להמתין 27 שנה כדי לרשום את הדירה על שמה, והסבירו שנתנו לה ייפוי כוח כדי שתוכל לקבל היתרי בנייה לתוספות בדירה.
הנתבעים הוסיפו כי רק אחרי שהשכנה אמרה שיש לה בעיה עם תשלום המשכנתא, הם ביקשו להפסיק את שירותיה וחזרו להתגורר בדירה.
'זעקת ההגינות'
על בסיס הראיות בתיק השתכנעה השופטת שושנה שטמר בגרסתה של התובעת, וזאת על אף שמתוצאות בדיקות הפוליגרף שהסכימו הצדדים לעשות, עולה כי שניהם משקרים.
לדעת השופטת, לא סביר שהנתבעים נתנו לתובעת ייפוי כוח כה רחב, שאינו מתאים לעסקת שכירות, כשלמעשה הם לא מכירים אותה.
השופטת הסבירה שכדי שעסקת המכר תהיה תקפה יש להציג מסמך בכתב, אולם במקרה זה מתקיימת 'זעקת ההגינות', שכן הנתבעים ניצלו את תמימות התובעת ותום ליבה כשנכנסו לדירה כעבור שנים רבות, והשתמשו בעובדה שהדירה עדיין רשומה על שמם לטובתם.
אלא שגם התובעת אינה טלית שכולה תכלת. השופטת שטמר הוסיפה שמההסכם עולה ריח של אי חוקיות כשהנתבעים העבירו לתובעת את זכויותיהם למשכנתא מסובסדת משום שהם היו עולים חדשים, והמדינה היא זאת שניזוקה מהעסקה. ובכל זאת, במקום לבטל את ההסכם, השופטת העדיפה לקבל אותו ולא להחזיר את הדירה לרשות הנתבעים.
משכך, ומאחר שלהבנתה הצדדים עשו יד אחת כדי לתת זכויות לתובעת שלא עמדה בקריטריונים, השופטת החליטה שלא לפסוק הוצאות לטובת התובעת שזכתה בתיק, וקבעה שכל אחד מהצדדים ישלם למדינה הוצאות בסך 8,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד בנימין שקד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דמטרי פולין
* עו"ד עמית נסים ממשרד עוה"ד מינצר כרמון, נסים עוסק בתחום המקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין