ת"א 4426-08-13 רבייב נ' סרוחנוב ואח'

1.הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית אם הנתבעים מכרו לתובעת דירה הרשומה על שמם. לא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב, אולם הנתבעים חתמו על יפוי כח כללי לפני נוטריון, ולטענת הנתבעת נועד יפוי הכח לאפשר לה לרשום את הדירה על שמה. הנתבעים טענו, כי היתה בינם לבין התובעת עסקת שכירות וכי הם לא מכרו לה את דירתם. בנוסף להכרעה העובדתית באשר למחלוקת שתוארה לעיל, ידון פסק הדין בשאלה אם ניתן במקרה זה להתגבר על העדר הסכם בכתב וכן אם המוסכם בין הצדדים מהווה הסכם (בעל פה) הלוקה באי חוקיות ואם יש לקיימו על אף פגם זה.

רקע עובדתי וגירסאות הצדדים

2.דירת המחלוקת נמצאת ברח' מוהליבר 12/1 קריית-ים, והיא רשומה כחלקה 626/6 גוש 10444 (להלן "הדירה").

הנתבעים רכשו את הדירה ביום 17/8/1997 תמורת 105,000$ מאת מיכאל דוידוב, שהוא בנו של המתווך יעקב דוידוב, שבמשרדו נערכה, מאוחר יותר, העסקה בין התובעת לבין הנתבעים. הן מיכאל והן יעקב נפטרו לפני הגשת התביעה, ולפיכך לא ניתן היה לקבל מהם עדות על העסקה שנעשתה בין התובעת לנתבעים.

מתוך מחיר הרכישה של הדירה על ידי הנתבעים, הם שלמו למיכאל סכום של 98,000$ שהיו כספי משכנתא. הדירה נרשמה על שמם ביום 19/12/99. כן נרשמה על זכויות הנתבעים משכנתא לטובת הבנק הממשכן.

3.בכתב תביעתה טענה התובעת, כי היא והנתבעים הגיעו להסכם בעל פה, לפיו הם מכרו לה את כל זכויותיהם בדירה תמורת 13,000$ וכן תמורת כך שהיא תשלם לבנק את המשכנתא. התובעת הוסיפה, כי בשנת 1999, כשנעשה ההסכם בינה לבין הנתבעים, היא היתה עולה חדשה. את הדירה רצתה לרכוש לבנה. הנתבעים הודיעו לה כי לא ניתן להעביר את הזכויות בדירה עד אשר תשולם המשכנתא והיא, מתוך האמון שנתנה בנתבעים, הסכימה להסתפק ביפוי הכח הכללי שניתן לה ביום 10/11/1999 ושאושר על ידי נוטריון, בסוברה, כפי שייעץ לה המתווך יעקב דוידוב שטיפל בתווך הדירה, כי היא תוכל להעביר את הרישום על שמה עם סיום תשלום המשכנתא. הנתבעים אף מסרו לה כי הם מוכרים את הדירה משום רצונם להגר לארה"ב. לאחר החתימה על יפוי הכח וקבלת התשלום של 13,000$, נעלמו הנתבעים, והתובעת הניחה כי הם אכן היגרו לארה"ב. התובעת תפשה חזקה בדירה מיד לאחר חתימת ההסכם. בסמוך לאחר מכן, שילמה התובעת, לטענתה, לבנק הממשכן 26,000 ₪, שהיה החוב שהצטבר ושהנתבעים לא שילמו אותו ולא יידעו אותה עליו.

4.במהלך השנים השתמשה התובעת בדירה מנהג בעלים; השכירה אותה בחלק מהתקופה ככל שמצאה שוכרים, גבתה את דמי השכירות, פנתה לוועדות הרישוי על מנת לקבל היתר לבניית תוספות לדירה ואף הוסיפה לה תוספת בניה כמו גדר, חלק מפרגולה ומחסן.

5.התובעת תיארה את האירועים לאחר מכן כך: בשנת 2006 חזרו הנתבעים לאזור חיפה ופנו אליה בבקשה לאפשר להם להתגורר זמן מה בדירה עד אשר ימצאו דירה לצורכיהם, ובתמורה הם ישלמו את המשכנתא ואת הארנונה. התובעת, בתמימותה, ומאחר שבאותה עת הדירה לא הייתה מושכרת, הסכימה לכך, ואפשרה להם להתגורר בדירה בהאמינה כי מדובר בתקופה קצרה.

בסמוך להגשת התביעה, הודיעו לה הנתבעים כי הם אינם מתכוונים לעמוד בעסקת המכר, הם לא יעזבו את הדירה ויטענו שהדירה היא שלהם ושאין לתובעת כל זכויות בה.

התביעה הוגשה ביום 4/8/13.

6.עוד מסרה התובעת, כי ההסכם למכירת הזכויות בדירה נעשה במשרד המתווכים של דוידוב ז"ל. המתווך אלכסנדר אליגייב ממשרד זה, אשר אף תיווך בינה לבין הנתבעים, היה עד לכל העסקה שנעשתה לפניו ואף אישר את גירסתה בתצהיר שצורף לכתב התביעה. עוד מסרה התובעת כי במהלך התשלום ועשיית עסקת המכר עם הנתבעים, נכח גם חברה לחיים באותה עת, העד ראובן דנילוב.

7.התובעת ביקשה סעד של הצהרה שהתובעים מכרו לה את כל זכויותיהם בדירה וכי עליהם להעביר את הדירה על שמה.