בניגוד לרצון הילד, שתי ערכאות דחו את בקשת אביו להעבירו למוסד לימודי סמוך לביתו
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור של אב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלפיה בנו בן ה-11 ימשיך ללמוד בבית ספר ברמת השרון, אף שההורים התגרשו ועזבו את העיר. האם עברה להרצליה, והבן הביע את רצונו לעבור לבית ספר בתל אביב, סמוך לביתו החדש של האב. למרות זאת נקבע כי השארת הקטין בבית הספר הידוע, הבטוח והמוכר לו תעניק לו יציבות.
בבקשה טען האב באמצעות עו"ד יהונתן קניר כי לאחרונה בנו מבקש לעזוב את בית ספרו שברמת השרון ולעבור להתחנך בתל אביב, שם לומד אחיו בן ה-16.
האם, שיוצגה על-ידי עו"ד עינבל דקל התנגדה לבקשה. היא טענה בין היתר כי האב מנסה לערוך "מקצה שיפורים" להחלטה קודמת שלפיה הבן לא יעבור בשלב זה בית ספר, ודואג אך ורק לנוחות שלו ולא לטובת הקטין.
לטענתה, זוהי שנת הלימודים האחרונה של הבן בבית ספר יסודי, ויש לאפשר לו לסיים את לימודיו במסגרת חינוכית מוכרת בטרם המעבר לחטיבת הביניים.
עמדת האפוטרופא לדין שמונתה בתיק הייתה חד משמעית. לאחר ששוחחה עם יועצת בית הספר ומחנך הכיתה של הילד ברמת השרון היא הגיעה למסקנה כי הילד רוצה ללמוד בבית הספר בתל-אביב, והצוות החינוכי בבית הספר סבור כי יש לכבד את רצונו ולאפשר את המעבר, שעשוי להועיל להעצמתו האישית.
"תל אביב אינה עיר הקודש"
למרות זאת, השופטת מירה דהן מבית המשפט למשפחה בתל אביב דחתה את בקשת האב, בין היתר בעקבות חוות דעת של פסיכולוגית שקבעה כי הקטין ואחיו הגדול מצויים במרכז הסכסוך של הוריהם, ואינם מטופלים רגשית. לגבי האח הגדול אף נקבע כי אין מקום למתן טיפול עבורו, לנוכח היותו "מוצף" רגשית באופן שלא מאפשר התערבות של גורם טיפולי נוסף.
הפסיכולוגית ציינה כי "תל אביב אינה עיר הקודש ובית הספר אינו בית המדרש" והפצירה בהורים להפסיק לחשוף את הילד לתעמולה סביב מקום לימודיו.
"מצופה היה שהורים אשר מקבלים חוות דעת שכזו בהתייחס לבנם יזדעקו על אתר וישתפו פעולה על מנת לשתף את מצב הבן", קבעה השופטת דהן, אולם נראה שהם לא פועלים בנידון.
השופטת התרשמה כי בית הספר הנוכחי של הבן הצעיר הוא מקום יציב ותומך עבורו. יש לו חברים, הוא רואה עצמו "הילד הכי חזק בכיתה", ואף פיתח מערכת יחסי אמון קרובה עם המחנך שלו ונוהג לשתף אותו בדברים שהוא לא מספר לאף אחד אחר.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי מדובר במקום ניטרלי בו הילד יוכל להשמיע את קולו, ובית המשפט יוכל לקבל דיווחים חסויים עליו.
על החלטה זו ביקש האב לערער לבית המשפט המחוזי.
הוא טען שבית המשפט למשפחה שגה כשהסתמך על חוות דעת לא עדכנית של הפסיכולוגית ולא נתן משקל לזכותו של הקטין להביע את עמדתו. לשיטתו, האם לא חולקת על כך שהקטין רוצה ללמוד בתל-אביב והיא רוצה שהילד יסבול רק כדי להסב לאב עצב רב.
השופט שאול שוחט דחה את הבקשה. הוא קבע כי כיבוד רצון הקטין אכן עשוי לתרום לו ובהחלט ייתכן שהמעבר לבית ספר חדש ייטיב עימו. אלא שלא מן הנמנע גם שהקטין לא יתאקלם כל כך מהר ולא ייצור קשרים קרובים כמו זה שיש לו היום עם המחנך.
"מכאן ועד התדרדרות נוספת חלילה במצבו הנפשי של הקטין הדרך עלולה להיות קצרה", סיכם.
לא נפסקו הוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין