שופט: "שירות מילואים לא מבטל חובות הוריות"

הדברים נאמרו כביקורת על אב שמצד אחד דרש להעניש את האם בשל מניעת זמני השהות שלו, ומן העבר השני אישר כי לא נפגש עם בנו במשך שירות מילואים ארוך בהזדמנויות שהיו

מילואמניק לא מתרוקן מחובותיו ההוריות: כך הבהיר לאחרונה השופט איתי כרמי מבית המשפט למשפחה בנוף הגליל. דבריו נאמרו כביקורת על אב לילד שמצד אחד עתר להטיל קנסות על האם בשל מניעת זמני השהות שלו לכאורה, ומן העבר השני החמיץ במו ידיו הזדמנויות פז למפגשים עם הבן, בפרט במהלך שירותו במילואים.

הצדדים ניהלו זוגיות קצרה ממנה נולד בנם (8). לאחר שנפרדו החלו לנהל הליכים משפטיים רבים, עד שלדברי השופט אלה הפכו לשגרה של ממש, ולא לאמצעי ליישוב סכסוכים. בין היתר הוגשה תביעה לקביעת זמני שהות, שביולי אשתקד הגיעה לסופה עם מתן פסק הדין המסדיר את מתכונת המפגשים עם הקטין.

אלא שלטענת האב, האם מפרה באופן שיטתי את זמני השהות שנקבעו לבנם במחיצתו, לרבות בעת חזרתו משירות מילואים ארוך כשהוא כמה ומייחל לראותו. נטען שהאם אף מונעת מהאב קשר טלפוני עם הבן, מסיתה אותו נגדו תוך יצירת ניכור הורי, מכפישה את שמו ופוגעת בדמותו ההורית. מכאן בקשתו לחייבה, באמצעות קנסות, לאכוף את זמני השהות.

מנגד טענה האם שדווקא האב הוא המפר את זמני השהות לאורך חודשים רבים, עקב שירות מילואים ומבלי לדאוג לחלופה. היא הכחישה את טענת הניכור ההורי אלא אדרבה, סיפרה שמעודדת את בנה להיפגש עם אביו, אלא שהלה מסרב בשל "חוויות מורכבות שעבר אצלו". לדברי האם "האב מאריך ומרבה הליכים באופן המסב מצוקה לקטין", כשעל הרקע הזה – עתרה לדחותו על הסף.

החיים דינמיים

ואכן, השופט כרמי התרשם כי טובת הילד אינה לאיים על אמו עם קנסות לצורך אכיפת זמני השהות, מה גם שכלל לא הוכחו "הפרות מובהקות" מצדה. למסקנתו מה שיתרום למצבו של הקטין הינו "פחות התדיינות ויותר הורות". מכל מקום, ציין השופט, מהתנהלות האב עולה כי החמיץ הזדמנויות פז למפגשים עם בנו, באופן המונע ממנו לבוא בטענות לפרודתו.

בראש ובראשונה צוין, בהקשר הזה, שירות המילואים הארוך של האב במהלכו לא הקפיד על זמני השהות, ואף לא דאג למציאת חלופה. "חשוב לומר", כתב השופט, "שירות מילואים בהקשר של קיום זמני שהות נהנה ממעמד מיוחד - נוכח ארעיותו והיותו צורך לאומי, לעתים בעת חירום – ואולם אין בו כשלעצמו, ככלל, לפרוק את ההורה הנושא בו מחובותיו ההוריות".

הזדמנות נוספת אותה החמיץ האב, לפי פסק הדין, הייתה הגעת בנו אליו שלא בזמנים שלו. על אף רצון הקטין לישון אצלו – פעל להחזירו לבית האם. חוסר העמידה על קוצו של יו"ד בזמני השהות תוארה אף מצדה של האם: צוין שהיא נסעה עם בנה לחו"ל למשך חודש רצוף בחופש הגדול, וכי בפעם אחרת אפשרה לקטין להיעדר מזמני השהות אצלה, על מנת שישתתף באירוע של האב.

"זוהי דוגמא טובה לכך שאין הסדרה הרמטית ומלאה של אירועי החיים היוצאים משגרה", כתב השופט, תוך שתהה האם בכלל ניתן להגיע להסדרה כאמור וחשוב לא פחות מכך - האם נכון לעשות זאת. למסקנתו הטלת קנסות לא רק שאינה מתאימה, אלא אף עלולה להעמיק את השבר המשפחתי, במקום לאחותו.

לפיכך בקשת האב נדחתה, תוך שהובהר כי אין בעצם ההכרעה על מנת לעודד אי-קיום זמני שהות כסדרם, או לגרוע מסמכותו של בית המשפט להטיל בעתיד עונשים על מי מההורים, מקום בו אלה מופרים.

• ב"כ התובע: עו"ד מקסים ליפקין
• ב"כ הנתבעת: עו"ד מאיה הר ציון

לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 53246-04-25

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.