השוכרת טענה שהוסכם בעל-פה שתפחית מהשכירות תשלומים על תיקונים אלא שנקבע כי עניין כזה חייב היה לקבל ביטוי במסמך כתוב. מלבד זאת עלה החשד שמדובר ב"מקזזת סדרתית", שעשתה דבר דומה לבעל דירה נוסף.
בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה את מרבית התביעה שהגישה בעלת דירה נגד השוכרת שלה לשעבר, שחויבה ביותר מ-100 אלף שקל. השופט אמיר ויצנבליט קבע כי השוכרת התחמקה מתשלום עשרות אלפי שקלים כשקיזזה כספים מדמי השכירות על תיקונים ללא הסכמת הבעלים, וכי התעוררה בו "חוסר נוחות רבה" מכך שישנו פסק דין אחר בעניינה שקבע כי עשתה דבר דומה לבעל דירה נוסף.
השוכרת חתמה על חוזה לשנתיים (אוקטובר 2014-אוקטובר 2016) והתחייבה לשלם דמי שכירות חודשיים של 7,000 שקל. את הדירה היא עזבה חודשיים לפני תום התקופה ללא אישור, וזמן קצר לאחר מכן נתבעה על ידי בעלת הדירה.
הבעלים טענה כי השוכרת ניצלה את חוסר הערנות שלה כיוון שהייתה עסוקה בטיפול בבעלה הסיעודי, וקיזזה מדמי השכירות עשרות אלפי שקלים על מיני תיקונים שלא אושרו. לטענתה, השוכרת חייבת לה 92,500 שקל, וכן 36,000 שקל על נזקים שלטענתה השאירה אחריה בדירה.
מנגד טענה השוכרת כי את כל התיקונים בדירה היא עשתה בהסכמת הבעלים. עוד נטען כי בדירה הייתה בעייתה נזילה חמורה שגרמה לכך שבמשך כחצי שנה לא הייתה בה רצפה, ובעקבות זאת השוכרת סיכמה עם בעלת הדירה כי לא תשלם כלל על תקופה זו.
בניגוד לחוזה ולחוק
השופט ויצנבליט קבע כי הוכח שלשוכרת נצבר חוב שכירות שחל על כל תקופת השכירות בחוזה כיוון שעזבה מבלי להודיע לבעלת הדירה בזמן ובכתב או למצוא שוכר חלופי.
בתוך כך נדחתה טענת השוכרת כי הייתה הסכמה לגבי אי תשלום שכר הדירה. השופט הבהיר כי חוזה השכירות קובע במפורש כי עניין שכזה צריך לבוא לידי ביטוי במסמך כתוב ולא בעל פה.
מלבד זאת, השוכרת לא הביאה כל ראיה שמוכיחה כי אושר לה לא לשלם שכירות במשך חצי שנה, מה גם שטבלת התשלומים שהגישה סתרה טיעון זה לנוכח העובדה שכן שילמה במועדים שלכאורה לא הייתה אמורה לעשות זאת לטענתה.
השופט הוסיף עוד כי בניגוד לטענת השוכרת הדו"ח מטעם חברת הביטוח העלה כי בעיית הנזילה תוקנה במהרה ובדירה לא הייתה רצפה במשך חודש וחצי בלבד. ואולם, מאחר שבהחלט מדובר בפגיעה בהנאה מהדירה יקוזז מהחוב שווי דמי שכירות של חודש וחצי.
בהמשך השופט התקומם על כך שהשוכרת החליטה לבצע תיקונים נוספים על דעת עצמה ומבלי לקבל את הסכמת הבעלים מראש ככתוב בחוזה וכקבוע בחוק השכירות.
עם זאת, השופט אישר לקזז מהחוב של השוכרת עלויות של תיקונים שבעלת הדירה הודתה כי הסכימה להם מראש, וכן דחה את התביעה בנוגע לנזקים בדירה מאחר שלא הובאו ראיות לכך שהשוכרת אחראית להם.
לקראת סיום השופט ציין כי דעתו לא נוחה מכך שלאחרונה ניתן פסק דין נוסף נגד השוכרת עקב התנהלות דומה של קיזוז דמי שכירות שלא כדין. אף שהשוכרת טענה כי הגישה עליו ערעור השופט כתב כי "הדמיון בין שני המקרים מעורר תחושת חוסר נוחות רבה".
לסיכום השוכרת חויבה ב- 80,105 שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד גבוה למדי של 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד פזית שני
- ב"כ הנתבעת: עורך דין צבי שילה, דיני מקרקעין
עו"ד יואל קוטלר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין