עובדי אגף שיקום הנכים במשרד הביטחון התמהמהו בהגשת בקשה לתגמולים של שוטרת שפרשה בעקבות אירוע טראומתי. השופט הבהיר כי "על המדינה ורשויותיה מוטלת החובה לפעול במהירות ראויה למען אנשים כדוגמתה של העותרת".
בית המשפט לעניינים מנהליים בלוד הכריע בעתירתה של שוטרת שנאלצה לפרוש משירותה בעקבות טראומה שהפכה אותה לנכה נפשית.
המחלוקת העיקרית התמקדה בשאלה מהו המועד ממנו זכאית העותרת לקבל את ההטבה – האם מיום פרישתה מהמשטרה או מיום הגשת בקשתה לתגמולים. השופט אורן שוורץ דחה את שתי הגישות, וקבע כי העותרת זכאית לתגמולים החל מהיום שבו פנתה למשרד הביטחון – כחצי שנה לפני שבקשתה הוגשה באופן פורמלי.
העותרת, כיום בת 57, שירתה במשטרה מגיל 20, ופרשה ממנה ב-2014. מאוחר יותר הוכרה כנכה בשיעור של 45%. פרישתה באה בעקבות אירוע דריסה שבו נחשפה ל"זירת מוות" של חבר לעבודה, ופיתחה הפרעה פוסט טראומטית קשה (PTSD) ודיכאון.
ביולי 2016 היא הגישה לאגף השיקום במשרד הביטחון בקשה להטבה מסוג "תג"מ 2" – תגמולי נכות בגין פרישה מוקדמת. העותרת ביקשה להעניק לה את ההטבה מאז מועד פרישתה מהמשטרה – מרץ 2014, אולם אגף השיקום קבע כי המועד הקובע הוא הגשת הבקשה (יולי 2016).
העותרת טענה כי עד יולי 2016 פקידי אגף השיקום לא עדכנו אותה לגבי זכאותה להגיש בקשה לתג"מ 2, זאת למרות זכאותה לתגמול זה נוכח דרגת נכותה ונסיבות פרישתה מהמשטרה, ועל אף שהייתה מטופלת באגף השיקום החל מחודש ספטמבר בשנת 2015 ועמדה בכל התנאים.
מנגד, המדינה טענה כי בין היתר כי החלטת אגף השיקום עולה בקנה אחד עם ההנחיות הפנימיות של האגף.
עוד נטען כי לאורך השנים העותרת הביעה מוטיבציה לשיקום וביקשה סיוע בתכנית שיקום בלימודים, והגשת בקשה לתגמול קיום עבור נכה, שעה שקיימת אפשרות סבירה לשיקומו, עומדת בסתירה לתפיסה השיקומית ולשאיפה לסייע בשיקומם של נכים.
הפכו את היוצרות
"החלטת המשיבים לפיה מועד הזכאות לתג"מ 2 הוא יום הגשת הבקשה (21.7.2016) לוקה בחוסר סבירות קיצונית ודינה להתבטל", קבע שוורץ.
השופט סבר שהיה מקום לכך שבקשתה של העותרת תוגש כבר בפברואר 2016, כאשר התקשרה אל מוקד הסיוע של אגף השיקום וביררה את זכאותה לתגמולים. כבר אז, לפי השופט, עובדי המשרד היו צריכים לסייע לה במילוי הטפסים.
במקום זאת, הם הפכו את היוצרות, ורק לאחר שנאספה התשתית המקצועית המלאה לאישור ההטבה נחתמה הבקשה והובאה לאישורו של הרופא המחוזי.
"שיטת פעולה זו גרעה מזכויותיה של העותרת, מאחר שהיא יצרה עיכוב של כחמישה חודשים בקבלת ההטבה", כתב השופט.
בהקשר זה השופט הוסיף כי "מדובר במי שגופה ונפשה נפגעו תוך ועקב השירות הביטחוני. על המדינה ורשויותיה מוטלת החובה לפעול במהירות ראויה למען אנשים כדוגמתה של העותרת". בכך קבע השופט כי עובדי המשרד לא פעלו בהתאם להוראות אגף השיקום המחייבות אותן להנגיש את המידע הרלוונטי לאוכלוסיות מוחלשות.
עם זאת, השופט דחה את עמדת העותרת שביקשה את ההטבה מיום פרישתה, זאת מאחר שבתקופה שעד ליום שבו ביקשה את התגמולים, היא אכן הביעה רצון לעבוד וללמוד, ולפי ההוראות אין הצדקה להעניק את התגמולים רטרואקטיבית כל עוד היתה אפשרות סבירה להצלחת הליכי שיקום של העותרת.
בסיכומו של עניין נקבע משרד הביטחון ישקול מחדש להעניק לעותרת תגמולים החל מהמועד בו עלו הדברים לראשונה בגיליון הטיפול שלה – פברואר 2016.
המדינה חויבה לשלם לעותרת הוצאות בסך 5,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד יואב אלמגור
- ב"כ המשיבים: עו"ד אסנת הראל וינשטיין
עו"ד רונן לפיד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין