פלונית נ' מדינת ישראל ואח'

הרקע לעתירה

1.עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת מנהלת שרות השיקום המחוזי במשרד הביטחון מיום 29.6.2017, במסגרתה נדחתה בקשת העותרת לתחולה רטרואקטיבית של הטבה מסוג תג"מ 2 (פרישה מוקדמת) (להלן – ההחלטה). על פי ההחלטה, המועד הקובע לתשלום ההטבה הוא מועד הגשת הבקשה לקבלתה, קרי - 21.7.2016.

אליבא העותרת יש לבטל את ההחלטה ולהעניק לה את ההטבה כבר ממועד פרישתה ממשטרת ישראל, בדומה למועד בו הוכרה נכותה. המשיבים אף נמנעו ממסירת המידע באשר לזכאותה של העותרת לקבלת תג"מ 2, הגם שעמדה בתנאים לקבלתו. כתוצאה מכך, הוכשלה העותרת בקבלת תג"מ 2 חרף זכאותה להטבה זו.

מכאן העתירה שלפניי, במסגרתה נתבקש ביטול ההחלטה והכרה בזכאותה של העותרת לקבל תג"מ 2 החל ממועד פרישתה ממשטרת ישראל.

עיקר טענות העותרת

2.העותרת, ילידת שנת 1961, שירתה במשטרת ישראל. העותרת הוכרה על ידי קצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן – חוק הנכים), כנכה בדרגת נכות בשיעור 45%.

ביום 21.7.2016, לאחר שהתברר לעותרת כי היא זכאית לקבלת תג"מ 2, הגישה לאגף השיקום במשרד הביטחון בקשה לקבלת תגמול זה (להלן – הבקשה). ביום 8.2.2017 נשלח לעותרת מכתב מאת סגן ראש אגף שיקום נכים וראש היחידה לשירותי שיקום במשרד הביטחון, לפיה הוחלט לאשר לה תג"מ 2 החל ממועד הגשת הבקשה.

3.דרגת הנכות בגין הפגיעה הנפשית שנגרמה לעותרת כתוצאה משירותה במשטרת ישראל חלה מיום 1.9.2012. בנסיבות אלה, כל התנאים לקבלת תג"מ 2 התקיימו אצל העותרת כבר בעת פרישתה מהשירות במשטרת ישראל, היינו בחודש מרץ 2014. לפיכך, ביום 5.6.2017 הגישה העותרת בקשה נוספת לקבלת תג"מ 2 מיום 1.3.2014, חודש לאחר פרישתה מהשירות במשטרת ישראל.

ברם, בקשה זו נדחתה. כעולה מההחלטה, תג"מ 2 יוענק מיום הגשת הבקשה ולא מיום הפרישה.

4.פקידי אגף השיקום עימם עמדה בקשר לא עדכנו את העותרת באשר לזכותה להגיש בקשה לתג"מ 2, אף שידעו על פרישתה ממשטרת ישראל, על דרגת נכותה המוכרת ועל התקיימות הנסיבות שמזכות אותה בתגמול זה. אי-מתן התגמול רק מחמת אי הגשת הבקשה פוגעת בעקרון השוויון ומפלה לרעה את העותרת. הואיל ומבחינה מהותית העותרת זכאית לתג"מ 2 ממועד פרישתה מהמשטרה, יש לבטל את ההחלטה, ולחייב את המשיבים להעניק לעותרת תג"מ 2 החל ממועד פרישתה ממשטרת ישראל.

עיקר טענות המשיבים