קצין התגמולים באגף השיקום סירב להכיר בקשר שבין חשיפת השוטר לרעשים חזקים במהלך שירותו לבין הטנטון שממנו הוא סובל. ערעור שהגיש השוטר התקבל.
בבקשה שהגיש שוטר לאגף השיקום ב-2013 הוא טען שנחשף לרעשים חזקים בתקופת שירותו בצה״ל ובמג״ב ומאז הוא סובל מירידה בשמיעה ומתחושת טנטון קבועה. קצין התגמולים הכיר חלקית בנזק לשמיעה אך סירב להכיר בטנטון. ועדת ערר שבבית משפט השלום קיבלה לאחרונה את ערעור השוטר וקבעה כי ההכרה בקשר הסיבתי בין השירות לבין הירידה בשמיעה חייבה הכרה גם בטנטון.
השוטר שירת בצה״ל כחייל קרבי וב-1993 נקלט לשירות קבע במג״ב עד 2001. משנה זו הוא משרת כסייר שטח במשטרת ישראל.
בתביעה לאגף השיקום טען השוטר כי בתקופת שירותו נחשף לרעשים שמקורם בכלי נשק, מכשירי קשר, כלי רכב כבדים ועוד. לדבריו, בעקבות זאת החל לסבול מכאבי ראש, מירידה בשמיעה ומתחושת טנטון קבועה (צפצוף באוזניו).
קצין התגמולים קבע על סמך חוות דעת רפואית כי חלה החמרה במצב שמיעתו של השוטר והוא סובל מ-6% נכות אך יש לייחס רק 50% ממנה לשירות. הבקשה להכרה בטנטון נדחתה. בין היתר נקבע כי השוטר סובל מיתר לחץ דם ועישן בעברו, שני גורמי סיכון שתרמו לפגיעה בשמיעה.
השוטר ערער על ההחלטה באמצעות עו״ד יפתח קיפרמן. הוא צירף חוות דעת רפואית לפיה יש קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה ובעיית הטנטון לבין שירותו המשטרתי. המומחה הפנה למחקרים שמראים שיתר לחץ דם אינו מהווה גורם סיכון לירידה בשמיעה ולטנטון אלא רק בשילוב גורמי סיכון נוספים כמו סוכרת, יתר שומניות בדם ועישון. עוד נטען כי בכל מקרה השוטר כלל אינו סובל מיתר לחץ דם.
המערער הוסיף כי בעיית הטנטון הוכרה בעבר על ידי קצין התגמולים ואף ניתן לו טיפול תרופתי בנושא כך שאין הסבר לדחיית בקשתו להכרה במגבלה זו.
קצין התגמולים, שיוצג על ידי עו״ד מירה וולף, הגיש חוות דעת שלפיה תוצאות בדיקות המערער אינן אופייניות לליקוי שמיעה שמקורו ברעש. כמו כן לטענתו, לא חל שינוי בחשיפת המערער לרעש לאורך השנים שיכול להסביר את ההחמרה בשמיעה. לדבריו, ממצאי הבדיקות שנערכו למערער לאורך השנים מעידים שהוא החל לסבול מתהליך תחלואתי שהאיץ את החמרת הבעיה הרפואית.
עוד לטענתו, הטנטון נובע מסיבות אחרות כמו גיל, יתר לחץ דם ועישון ואינו קשור לשירות המשטרתי.
תלונות כבר מ-2004
ועדת הערר שבבית משפט השלום בחיפה, בראשות השופט אפרים צ׳יזיק, כתבה כי אין ספק שהמערער נחשף במהלך שירותו המשטרתי לרעשים מזיקים וחלה החמרה במצב השמיעה שלו. לנוכח גילו הצעיר והעמדה כי יתר לחץ דם בשילוב עם מספר גורמי סיכון שבכללם עישון עלולים לגרום לירידה בשמיעה לא מצאה הוועדה לנכון להתערב בהחלטת קצין התגמולים בכל הנוגע לירידה בשמיעה.
עם זאת, הוועדה קיבלה את הערעור ביחס לטנטון. בהקשר זה היא העדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער וקבעה כי התלונות על תחושת הטנטון הופיעו כבר במהלך בדיקה שערך קצין התגמולים לשוטר ב-2004.
הוועדה ציינה כי מאחר שקצין התגמולים הכיר בצדק בקשר הסיבתי שבין תנאי שירותו של המערער לבין ליקויי השמיעה שמהם הוא סובל ואינו חולק על הטענה שהשוטר נחשף לרעש מזיק במהלך שירותו, היה עליו לקבוע כי קיים קשר סיבתי גם בין ליקוי זה לבין תנאי השירות.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק ע״נ 21339-11-14
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין