מאת: עו"ד ארז חקימוביץ
לפסק הדין בעניין א.ש.ש.י נדלן בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב
חברת נדל"ן שאבה כ-470 אלף מ"ק של מי תהום מתחת למגרש בתל-אביב, לשם בניית חניונים תת-קרקעיים. להפתעתה, היא חויבה על כך בהיטל של למעלה מ-3 מיליון שקל, לא כולל התשלומים שהעבירה לתאגיד המים "מי אביבים". האם רשות המים נהגה כדין?
חברת א.ש.ש.י נדלן בע"מ החלה לבנות בניין מגורים עם חזית מסחרית ושתי קומות תת-קרקעיות של חניונים על מגרש בתל אביב. לשם בניית החניונים, הייתה צריכה החברה לשאוב את מי התהום המצויים בקרקע שמתחת למגרש.
בהתאם לרישיון שניתן לה מרשות המים באוגוסט 2011, הותר לה לשאוב כמות מים שלא תעלה על 42 אלף מ"ק - תמורת תשלום היטל בהתאם לתעריפים שנקבעו בחוק המים.
החברה לא פעלה לפי תנאי הרישיון, ובין היתר, שאבה פי עשר ממה שהותר לה. לאחר שערכה בדיקות וגילתה כי המים אינם מתאימים לשתייה, היא סיכמה עם "מי אביבים", כי תעביר לידיו את המים, שיחזרו למאגרי הביוב בישראל, תמורת תשלום.
במאי 2013 הזדעזעה החברה לקבל את דרישת התשלום של רשות המים, שעמדה על סכום אסטרונומי של למעלה מ-3 מיליון שקל. משכך, היא הגישה ערר כנגד החלטת הרשות לבית הדין למים בחיפה.
לדבריה, ההיטל מופרך: היא לא נהנתה מהמים בשום צורה, וממילא לא גרעה ממאגר המים או גרמה למחסור, שכן בהיותם לא מתאימים לשתייה, הם הועברו לביוב.
רשות המים טענה מנגד כי אין כל עילה לבטל את ההיטל ואף לא להפחית את שיעורו. לדבריה, החברה ידעה שהפקת מי תהום עולה כסף, ושתחויב בתשלום חריג אם לא תעמוד בתנאי הרישיון. עוד נטען, כי החברה בהחלט הפיקה הנאה מהשאיבה, כי סילוק המים הוא שאפשר לה לבנות את החניונים.
לדברי הרשות, ההיטל משקף את הערך הכלכלי של המים - משאב טבע מוגבל בישראל. תכליתו: לגרום ליזמים למצוא דרכים חלופיות לסילוק מי התהום, או לכל הפחות לעשות בהם שימוש יעיל, באופן שלא יגרע מקורות מים מהציבור. אילו הייתה החברה מעבירה את המים לשימוש תעשייתי או ביתי, ניתן היה להפחית את שיעור ההיטל, אך היא לא עשתה כן.
החוק מעוות
אב בית הדין, השופט רון שפירא, קבע כי החיוב תאם את הדין, בהתחשב בחריגה המשמעותית מתנאי הרישיון.
לאחר שעמד על חשיבות השמירה על מקורות המים עבור הציבור, קבע השופט, כי לו הייתה החברה פועלת לשינוי תנאי הרישיון בסמוך לקבלתו, היא הייתה יכולה להפחית את שיעור ההיטל. משלא פעלה כך, ובחרה לעשות דין לעצמה- חיובה נעשה כחוק.
עם זאת, השופט לא התעלם מהעובדה, שבסופו של דבר המים שנשאבו הגיעו, באמצעות ההתקשרות עם "מי אביבים", לביוב. על פי חוק תאגידי המים, ציין השופט, מי ביוב נחשבים לחלק ממאגר המים של ישראל. משכך, בפועל, פעולות החברה לא גרעו ממקורות המים של הציבור.
אלא שישנו חסר בחוק המים: החוק אינו מחשיב את הפניית המים לביוב כעילה להפחתת היטל, בשונה מהפנייתם לשימוש תעשייתי או ביתי. מצב זה דורש שינוי, קבע השופט והורה על העברת פסק הדין למחוקק.
משכך, ולאור העובדה שהדעת אינה נוחה מחיוב בהיטל של מיליונים, אשר פוגע בקניין החברה באופן בלתי מידתי, בעוד שהיא לא פגעה באף אחד- קבע השופט כי על הרשות לשקול את הפחתת סכום ההיטל.
העיוות בחוק המים עליו עמד השופט שפירא, הינו אחד מיני רבים ומשקף מצב שבו חברה קבלנית מחויבת בתשלום של מיליוני שקלים, כתוצאה מעיוות בחוק. דבר, אשר יתבטא בעליית מחירי הדירות.
לאחרונה, בלימת עליית מחירי הדיור והורדת המחירים הוכרזו כמשימה לאומית. התעקשות רשות המים על דרישת תשלום כה לא הוגנת וכה מוגזמת מעמיסה עלויות מיותרות על הקבלן, מה שבסופו של דבר יגרום לעליית מחירי הדירות.
הציבור לא תמיד מבין מה עומד מאחורי מחירי הדירות הגבוהים. והנה- יש כאן סיבה - חיוב לא מוצדק של חברה קבלנית בהיטל מים, על אף שלא גרעה ממאזן המים.
לפסק הדין בעניין א.ש.ש.י נדלן בע"מ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב
*הכותב הינו עורך דין העוסק בתחום הנדל"ן
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.