האב טען שלא היה מביא ילד לעולם עם אישה שמתכננת לעבור לגור במרחק של 135 ק"מ ממנו. השופט הבהיר לו שהתובעת אינה כלי להולדת ילדים בהתאם לרצונותיו
בית המשפט למשפחה בקרית גת קיבל לאחרונה בקשה שהגישה אם לפעוט כבן שנתיים, להעתיק את מגוריה לקיבוץ בצפון הארץ המרוחק כ-135 ק"מ מביתו של האב. לטענת האם היא התקבלה כחברת קיבוץ וככל שלא תעבור לגור בו חברותה תיפקע והחלום שלה לגור בקיבוץ ולגדל בו את ילדיה – ייגנז. סגן הנשיא מרדכי (מוטי) לוי קבע שלא ניתן להגביל את חופש התנועה של האם ולהחזיק אותה כשבויה במקום מגורי האב. הוא התיר את המעבר והסדיר זמני שהות בין ההורים.
הצדדים חיו כידועים בציבור למשך תקופה קצרה שממנה הובא לעולם בנם המשותף, כיום בן שנתיים וארבעה חודשים. האם, קיבוצניקית מהצפון במקור, נאלצה לשכור יחידת דיור בדרום כדי לגור בסמיכות לבן זוגה. בשלב מסוים היא התקבלה כחברה בקיבוץ ילדותה והחלה בצעדים לקראת בניית בית שם. בהמשך בני הזוג נפרדו כאשר געגועיה של התובעת לקיבוץ והרצון לגדל שם את בנה, הביאו אותה להגיש את הבקשה לבית המשפט בספטמבר אשתקד.
לטענת האם, עוד בהיותה בזוגיות עם הנתבע היא הודיעה לו שבכוונתה לעבור לקיבוץ בהזדמנות הראשונה שתהיה לה. היא סיפרה שחלומה מאז ומעולם היה לגדל את בנה בקיבוץ, כאשר לשיטתה המעבר לקיבוץ ייטיב עם הבן ויעניק לו יציבות ורווחה, חינוך מהטובים בארץ ומעטפת של סבא וסבתא (הוריה).
האב מנגד התכחש לחלוטין לגרסת האם לפיה ידע בתחילת הקשר על רצונה לעבור לצפון. לטענתו, הוא לא היה מביא ילד לעולם עם בת זוג שמתכוונת לעבור להתגורר במרחק של למעלה מ-135 ק"מ ולמעלה משעתיים נסיעה ממנו. לדברי הנתבע הוא אב מסור ומעורב בחיי בנו, כאשר לו תתקבל בקשתה של האם לעבור לצפון עם בנם – אבהותו תיפגע והוא יהיה בגדר "אב אורח".
צפה את המעבר
השופט לוי מתח ביקורת נוקבת על טענת הנתבע לפיה היה נמנע מלהביא את ילדו לעולם לו ידע שהאם מתכוונת לעבור לקיבוץ. "טוב לו שלא נאמר משפט זה משל האם היא כלי להולדת ילדים בהתאם לרצונותיו או תכתיביו ולא פרי אהבתם לעת ההיא", כתב.
בתוך כך קבע השופט שהאב יכול היה לצפות את מעבר האם לקיבוץ ושעצם הידיעה על קבלת התובעת כחברה בקיבוץ הייתה לנגד עיניו בזמן אמת. בנסיבות אלה אין לו מה להתלונן על מימוש התכניות שלה.
עוד הבהיר השופט את המובן מאליו, והוא שלא ניתן למנוע מהאם את חופש התנועה שלה ואת רצונה לעבור לגור בקיבוץ שבו נולדה ובו מתגוררים הוריה. יתרה מכך, לעמדת גורמי המקצוע המעבר עולה בקנה אחד אף עם טובת הבן.
השופט ציין כי הוא אינו אטום לרחשי לבו של האב, אלא שלדבריו, במצב שנוצר האם לא יכולה להמשיך לחיות כשבויה בדרום הארץ בניגוד לרצונה, באופן שגם עלול להביא לביטול חברותה בקיבוץ ולגניזת החלום שלה.
הוא הדגיש כי הגבלת המעבר עשויה להשפיע לרעה גם על הפעוט, שטובתו נגזרת גם מתחושת הסיפוק, הנינוחות ותחושותיה של האם.
לאור זאת השופט התיר את מעבר האם ובנה לקיבוץ, והסדיר את זמני השהות בין ההורים בהתחשב בריחוק הגאוגרפי שנוצר והטיל את נטל ההסעה הלוך ושוב על האם.
- ב"כ האם: עו"ד רעות אוחנה-שקד, עו"ד מיכל ריינס עמירה
- ב"כ האב: עו"ד דן מלכיאלי, עו"ד צחי פנקס
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין