החלטה בבקשה להגירה פנימית בה עותרת התובעת להעתיק את מקום מגוריה לקיבוץ

לפני בקשת הגירה פנימית בה עותרת התובעת להעתיק את מקום מגוריה לקיבוץ XX.

עיקר טענות התובעת:

1.היא (להלן- האם) והנתבע (להלן-האב) חיו כידועים בציבור מחודש 02/2020 ומהקשר הזוגי נולד להם בנם המשותף. יליד 1/3/2021 (להלן-הבן).

האב מתגורר בישוב XXX בבית שבבעלותו והיא "נאלצה" לשכור יחידת דיור במושב XXX.

הסדרי השהות בין האב לבן התקיימו פעמיים בשבוע בימים שני ורביעי כולל לינה ובכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד יום א'.

היא מבקשת להעתיק את מגוריה, כאמור, לקיבוץ XX, בו, נולדה, גדלה והתקבלה כחברה בו.

בתביעתה עותרת האם לקביעת אחריות הורית משותפת, ולהסדרי שהייה עד למעבר ככלל כפי הנוהגים היום. לאחר המעבר יתקיימו הסדרי השהות ללא שינוי ו"לחילופין, יקבע הסדר אחר, המקנה לאב ימי שהות המותאמים לנסיבות העתקת המגורים." היא "...נכונה להשתתף בנטל הסעות הקטין ישירות לבית האב, לחילופין לבית העסק של האב ב- XXX, ..." כך, בימי חופשה כל אחד מההורים ישהה עם הבן משעה 08:00 עד לתום הסדרי השהות. בערבי חג ישהה הבן עם ההורים בחלוקה שוויונית ולסירוגין. עם המעבר יתחנך הבן במסגרת חילונית בקיבוץ XX ובמוסדות החינוך של המועצה האזורית XXX.

בנימוקיה למעבר ציינה האם שבשנת 2018 הגישה מועמדות להתקבל כחברה בקיבוץ "מתוך רצון לממש את חלומה, ולגדל את ילדה בקיבוץ". בחודש 11/2020 עת הייתה בהריון בחרה מגרש בקיבוץ וחתמה על התחייבות כספית לצורך פיתוח ומיסי חובה והחלה להעביר כסף לחשבון הנאמנות שנפתח ע"י הקיבוץ לצורך זה.

מגוריה בקיבוץ אפשריים כבר עתה הגם שטרם הושלמה בניית הבית אותו היא מתעתדת לבנות. האם ביקשה להדגיש שככל שלא תעבור להתגורר בביתה עם סיום בנייתו תפקע חברותה וחלומה להתגורר בקיבוץ ייגנז "...שכן הקיבוץ לא יפתח שעריו לקליטה נוספת ב- 10 השנים הקרובות (בהתאם להחלטה שהתקבלה) והסיכוי לקבלת חברים בעתיד, שהם מעל גיל 50 – לא קיים".