- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
רכבת ישראל תפצה נוסע בגין שבעה איחורים של מעל ל-30 דקות
לפסק הדין בעניין אריאל אנקונינה נ' רכבת ישראל בע"מ
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע, כי רכבת ישראל תפצה בכסף נוסע בגין 7 נסיעות בהן היו איחורים של מעל 30 דקות. השופטת מרים ליפשיץ-פריבס קבעה, כי הפיצוי שהציעה הרכבת, מתן כרטיס חינם, "ספק אם, כשמו כן הוא- פיצוי".
התובע, עשה שימוש בשירותי רכבת ישראל, בתדירות גבוהה. הוא נסע בתשלום באמצעות כרטיס חופשי-חודשי אותו רכש מהרכבת. התביעה היא לפיצוי בגין 49 מקרים של איחורים שאורכם בין דקה אחת ועד מעל לשלושים דקות.
הרכבת לא הכחישה את טענות התובע בדבר קרות האיחורים, וטענה כי איחורים נגרמים בשל מגוון סיבות, ביניהן: מפגעים על המסילות, תקלות ברכבת, עיכובים בשל נוסעים ועוד.
הרכבת הציעה לתובע פיצוי במתן כרטיס חינם, באיחורים של מעל 30 דקות. איחורים כאלה היו בשבע נסיעות. זאת, בהתאם לנוהל, המתייחס למתן פיצוי לנוסעים שנסעו בכרטיס חופשי-חודשי, לפיו הנוסע זכאי לכרטיס נסיעה בודד, בעיכובים של מעל חצי שעה.
באשר לכדאיות הפיצוי, טען נציג הרכבת כי עם קבלת הפיצוי, יש בכך כדי להביא לדחיית מועד רכישת כרטיס חופשי-חודשי בחודש הבא.
השופטת מרים ליפשיץ-פריבס דחתה את הסברי הרכבת ואת הצעת הפיצוי לתובע, שהוא בעל כרטיס חופשי-חודשי.
הפיצוי שהוצע אינו פיצוי
לדבריה: " הנוהל למתן פיצוי לבעלי כרטיס חופשי-חודשי, קובע פיצוי, אשר אינו הולם ו/או תואם לסיווגו של הנוסע- התובע כבעל כרטיס מסוג זה. זאת בהחילו עליו את הפיצוי הניתן לבעלי כרטיס בודד... הצעת הנתבעת, לדחות את מועד רכישת כרטיס חופשי-חודשי, לאור מתן הפיצוי בכרטיסים בודדים, אינה סבירה ואף פוגעת בתובע כלכלית".
נקבע, כי יש בכך כדי לכבול את התובע לנסיעה לאותו יעד, ומעבר לכך, הכרטיס הבודד, אינו נותן לו את המענה המלא והזכות הניתנת לו במסגרת השימוש בכרטיס חופשי-חודשי.
השופטת ציינה, כי קיים חריג בנוהל המאפשר " מתן פיצוי כספי, בהשבת מחיר הכרטיס..." . לדבריה, מוטב היה לרכבת להפעיל את החריג הזה ביחס לתובע, שכן הפיצוי שהוצע: " ספק אם, כשמו כן הוא- פיצוי".
השופטת מתחה ביקורת על התנהלות הרכבת , וציינה כי ראוי שהרכבת תודיע מראש בפרסומיה, על הערכת טווח זמן צפוי או אפשרי לאיחור בהגעה של רכבות. לדבריה: " במחדלי הנתבעת, באי מסירת מלוא המידע מראש לנוסעים, יש משום הכבדה על הנוסעים, אשר מתקשים לתכנן את יומם, לנוכח עיכובי הרכבות".
נקבע, כי הרכבת תפצה את התובע לפי אמות המידה שנקבעו בנוהל. הפיצוי יינתן עבור 7 נסיעות בהן היו איחורים של מעל 30 דקות.
נפסק, כי הרכבת תשלם פיצוי לתובע בסך של 500 ש"ח , בגין ההכבדה הרבה שנגרמה לו על מנת לקבל את הפיצוי המגיע לו בתשלום בכסף, וכן הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.
לפסק הדין בעניין אריאל אנקונינה נ' רכבת ישראל בע"מ
למדור צרכנות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
