רבע מיליון שקל לצעירה ששברה כתף בבר

בת ה-28 נתקלה ב"קוביית בטון" שהוצבה בין שולחנות הבר, ומעדה. ביהמ"ש הטיל את האחריות על העסק והעירייה במשותף

בילוי בבר הסתיים בנכות לכל החיים: עורכת דין שלפני כ-3.5 שנים שברה כתף משנתקלה ב"קוביית בטון" של העירייה, אשר הוצבה בין שולחנות הבר, תפוצה ב-256 אלף שקל בתוספת הוצאות. השופטת קרן מילר ייחסה את מרבית האחריות לבר ולעירייה, לצד אשם תורם בגין החזקת כוס שתייה חמה בעת הליכת התובעת, שהסיחה את דעתה מהמפגע.

התאונה אירעה בפברואר 2023 אז הלכה התובעת (31), כיום עורכת דין ואז בוגרת משפטים לפני התמחות, לבילוי בבר הנתבע עם בן-זוגה דאז. בתביעתה סיפרה כי בעת הליכתה עם כוס תה חם במעבר שבין שולחנות הבר - בשטח ציבורי מחוץ לבית העסק - נתקלה לפתע בקוביית בטון שהוצבה על-ידי העירייה, וכתוצאה מכך נפלה ושברה את כתפה הימנית.

התביעה הוגשה הן נגד הבר והן נגד העירייה, בטענה שלכל אחד מהם תרומה לתאונה: הבר, בשל ציפוף השולחנות ואי-מניעת המפגע, והעירייה בשל מיקום הקובייה במרחב הציבורי. לדבריה הייתה אמורה להתחיל סטאז' ימים ספורים לאחר התאונה ואולם עשתה זאת באיחור בשל פציעתה – כאשר גם כשכבר הגיעה למשרד, הרגישה שלא סומכים עליה בשל ההתחלה העגומה.

בעוד הבר טען להגנתו כי האחריות לתאונה רובצת על העירייה, גרסה האחרונה שאלמלא שולחנות הבר – ניתן היה להבחין במפגע. העירייה הוסיפה שכלל אין מדובר במפגע אלא ב"עמוד בולט בגובה כחצי מטר", שהתובעת יכולה הייתה להבחין בו לולא התרכזה בכוס שבידה, וביקשה בהתאם להטיל עליה אשם תורם.

"רשלנות ברורה"

אבל השופטת מילר קבעה שעיקר האחריות לתאונה (70%) הינו של הנתבעים - בחלוקה של 70% הבר ו-30% העירייה. אשר לחלקו של הבר, נקבע כי הצבת קוביית הבטון דווקא במעבר שבין השולחנות הגבירה משמעותית את הסיכון לפציעת מבלים, כפי שאכן קרה. לזאת התווספה עדות מנהל הבר כי הצליח להסתיר שתי קוביות אחריות, באופן שלא יהוו מפגע.

"בנסיבות אלו", כתבה השופטת, "הצבתה של הקובייה השלישית באמצע המעבר בין השולחנות מצביעה על רשלנות ברורה של הבר, בין אם היה היתר להצבת שולחנות במקום ובין אם לא היה היתר כזה". נקבע שאין בעצם העובדה כי הבר חסר סמכות לסלק את המפגע בעצמו, על מנת להתיר לו להציבו בין שולחנותיו תוך התעלמות ממנו וסיכון הציבור.

ומה בנוגע לעירייה? השופטת ציינה כי צבע הקובייה - שלימים הוסרה - היה דומה מאד לזה של הקרקע, באופן שהקשה להבחין בה. עוד נקבע שעם תחילת פעילות הרכבת הקלה, כבר לא היה בה צורך שכן ממילא אין נכנסים רכבים לאותו רחוב: "נסיבות אלו מצביעות על כך שהקובייה היוותה מפגע במקום בו הייתה, וכי היה על העירייה להסיר אותה - למצער ברגע שלא היה בה עוד צורך".

לצד כל זאת, השופטת ייחסה 30% מנזקי התובעת לה עצמה כרשלנות תורמת. היא נימקה שמדובר היה בקוביית בטון גדולה יחסית, אשר ניתן היה להבחין בה אלמלא התרכזות בכוס התה. יתרה מכך, בסרטון שתיעד את האירוע נצפה בן-זוגה של התובעת הולך לפניה ומסתיר לה את המפגע, באופן שקיצר את זמן התגובה שלה.

הפיצוי הסופי לעורכת הדין בגין ראשי הנזק השונים – הפסדי שכר, עזרה והוצאות, כאב וסבל – הועמד במסגרת פסק הדין על 256 אלף שקל, זאת לאחר ניכוי אשמה התורם; בתוספת שכ"ט עו"ד של כ-60 אלף והוצאות משפט. הבר והעירייה חויבו לשלם לה סכומים אלה בהתאם למידת אחריותם כפי שנקבעה.

• ב"כ התובעת: עו"ד אוריה רוזנבלט ועו"ד אלה פרדי
• ב"כ הבר: עו"ד רותם ניר
• ב"כ העירייה: עו"ד מיטב ואז

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.