הרב טען ששמע על פיטוריו מעבודתו בבית המדרש של תיכון "נריה" שבמועצה האזורית שדות הנגב, באקראי לאחר שנמצא לו מחליף. בבית הדין האזורי לעבודה ניסה לברר מי היו המעסיקות שלו והאם פוטר כדין.
בשנת 2012 מונה הרב, שלימד בישיבת הסדר של עמותת "אפיקי דעת" בשדרות, לשמש במקביל גם כמנהל בית מדרש בתיכון "נריה", שבתחום המועצה האזורית שדות נגב. בחוזה העבודה שלו נקבע כי העמותה היא זו שתשלם לו את שכר העבודה גם עבור התפקיד החדש.
ואולם, חילוקי דעות עם מנהל התיכון הובילו במהרה לסיום עבודתו החדשה, ובשנת 2014 הרב תבע את מפעילות התיכון – המועצה האזורית והעמותה לטיפוח החינוך בעזתה – בבית הדין לעבודה בבאר שבע.
לייעוץ בענייני עבודה:
פנו ל-עורך דין דיני עבודה
בתביעתו הוא ביקש פיצויים של 268,000 שקל עבור הפרשי שכר ועל האופן בו פוטר. התובע סיפר כי הגיע לתיכון כשהיה על סף משבר קשה בגיוס תלמידים. לדבריו הוא נענה ברצון לבקשת נציג המועצה לסייע בגיוס ולהפוך אותו לאטרקטיבי.
עוד לטענתו, הוסכם ששכרו ייקבע בהתאם לשכר שמשרד החינוך משלם לראשי ישיבות, אולם בפועל הוא קיבל כ-3,000 שקל פחות בכל חודש.
הוא טען כי הידיעה על פיטוריו הגיעה לאוזניו דרך שמועות על כך שמונה לו מחליף. לדבריו, פיטוריו לא היו חוקיים, הן בהיעדר שימוע וגם משום שפוטר במהלך שנת הלימודים, לאחר חודש מאי, מועד שלפי תקנות משרד החינוך אסור לפטר בו עובדי הוראה בשנתם הראשונה.
הנתבעות, שטענו כי כלל לא התקיימו בינן לבין התובע יחסי עובד-מעסיק, הגישו הודעת צד שלישי נגד מי שטענו כי היא המעסיקה היחידה של התובע – "אפיקי-דעת", ששילמה את שכרו כאמור.
לגופו של עניין הנתבעות הוסיפו כי התקנות של משרד החינוך כלל לא חלות על התובע, שאינו עובד משרד החינוך ואין לו תעודת הוראה. מעבר לזה, לטענתן, ההתקשרות עם התובע הייתה לפרק זמן מוגבל של שנת ניסיון, והוחלט שלא להאריכה משום שתפקודו היה לקוי.
"אפיקי דעת" טענה להגנתה, כי שימשה רק כ"צינור" להעברת שכר, וכי הנתבעות היו המעסיקות שלו בתיכון.
אפשר היה לסיים אחרת
השופט צבי פרנקל קיבל את טענת הנתבעות, לפיהן תקנון עובדי ההוראה אינו חל על התובע, שבמסגרת תפקידו לא לימד תלמידים באופן פרונטאלי, ובהתאם דחה את טענת התובע כי קופח לעומת עובדי הוראה אחרים.
מנגד, בשאלת זהות המעסיק, השופט הכריע כי הנתבעות היו המעסיקות של התובע יחד עם "אפיקי דעת", שקיבלה מהנתבעות 500 שקל בחודש תמורת העברת השכר לתובע.
באשר לפיטורי התובע, השופט התרשם כי אכן, ההתקשרות בין הצדדים הייתה לשנת ניסיון בלבד, אך קבע כי היה ראוי להודיע לתובע בצורה מסודרת על הכוונה שלא לחדש אותה. משכך, שלושת המעסיקות – הנתבעות ועמותת לפיד – צריכות לשלם לו פיצויי פיטורים, הפרשות לקופת גמל ופיצוי על אי מתן הודעה מוקדמת.
לבסוף, הנתבעות חויבו לשלם לתובע 23,929 שקל ועמותת לפיד חויבה להחזיר להן 8,357 שקל. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד אריה אביטן
- ב"כ הנתבעות: עו"ד מנחם צוקר, עו"ד אריאל ממן
* עורך דין הילל בבייב עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין