המנוחה ערכה צוואה כ-12 יום לפני מותה, בה החליטה כביכול להפנות עורף למפעל הצדקה של חייה. שופטת ביהמ"ש למשפחה בת"א ביטלה את הצוואה לאחר שהשתכנעה כי מדובר במקרה של אי כשירות והשפעה בלתי הוגנת.
הקשישה הלכה לעולמה בשנת 2013, ומאז מתנהל מאבק על עזבונה שכולל מיליוני שקלים. היה לה "סיפור חיים מרתק", כפי שכתבה השופטת שפרה גליק מביהמ"ש לענייני משפחה בתל-אביב. היא הייתה אישה מאמינה וכל חייה חיה עם אחיותיה – שנפטרו לפניה ואותן היא ירשה – במוסד חינוכי, ממנו כמעט לא יצאה.
למנוחה הייתה צוואה מ-2002, אותה תיקנה ב-2007, במסגרתה ציוותה את מרבית רכושה למטרות צדקה.
12 ימים לפני שנפטרה, כשהיא חולה ומאושפזת, היא ערכה צוואה חדשה בה ציוותה את רכושה לשני קרובי משפחה – ילדים של בת דוד שלה.
כשנה לאחר מכן הגישו השניים בקשה לקיום הצוואה מ-2013. בעקבות זאת הוגשה התנגדות על ידי גורמים שונים, בהם מספר עמותות וכן האפוטרופוס הכללי. כל אלה ביקשו לקיים את הצוואה הקודמת.
המתנגדים – הם הנתבעים בהליך – טענו כי המנוחה הייתה בלתי כשירה לחתום על הצוואה, לא ידעה להבחין בטיבה, ואף לא ידעה קרוא וכתוב.
כמו כן, נטען כי החתימה על הצוואה נעשתה בנסיבות של אונס והשפעה בלתי הוגנת.
התובעים ביקשו לדחות את ההתנגדויות. בין היתר, הם טענו כי בשנותיה האחרונות, המנוחה לא בטחה באף אחד מהנתבעים ולא רצתה לתת להם כל שליטה ברכושה.
לטענתם, המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה "ולקבוע מה ייעשה ברכושה".
לאחר משפט סוער ומרובה דיונים, השופטת גליק כתבה פסק דין יסודי ומפורט, במסגרתו דנה בטיבה של צוואת 2013 והנסיבות שבהן נחתמה.
"דיברה קצת קצת"
ראשית, השופטת הצביעה על פגם צורני – בצוואה לא צוין שהיא הוקראה למנוחה לפני שחתמה עליה – המעביר את נטל ההוכחה מן הנתבעים אל התובעים. כלומר, במקום שהמתנגדים לצוואה יצטרכו להוכיח מדוע יש לבטלה, המבקשים צריכים להוכיח כי נכון לקיימה.
לעניין כשירותה של המנוחה, השופטת אימצה חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש שסבר, חד משמעית, כי בשנת 2013 המנוחה לא הייתה כשירה קוגנטיבית לערוך צוואה ולבצע פעולות משפטיות.
בהקשר זה השופטת העדיפה את דעה זו על פני דעתו של רופא מטעם התובעים שבדק את המנוחה עוד בחייה. השופטת מתחה ביקורת נרחבת על עדותו של רופא זה וציינה כי האיש נשמע בלתי אמין ובלתי מקצועי לעומת המומחה מטעם ביהמ"ש.
בנוסף, השופטת השתכנעה כי כל המבחנים שגובשו בפסיקה – מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות הסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה – מצביעים על כך שהמנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת, ובודדה על ידי אחד התובעים.
בהקשר זה נכתב בין היתר כי המנוחה הייתה סיעודית מורכבת ונזקקה לחמצן, כמעט מבודדת, ודיברה רק "קצת קצת", כפי שסיפרה המטפלת הסיעודית שלה. "מצבה הפיזי הקשה של המנוחה המאושפזת בבית חולים, כשהיא חסרת ישע, ואף בלתי כשירה קוגניטיבית, עולה תמונה ברורה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובעים על המנוחה", כתבה.
השופטת אף השתכנעה כי לא סביר שימים ספורים לפני מותה היא לפתע "תפנה עורף למפעל הצדקה שטיפחה כל חייה".
בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי צוואת 2013 בטלה. התביעות וההתנגדויות לצוואת 2002 נקבעו לקדם משפט שייערך בעוד מספר חודשים.
התובעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים מצוינים בפסק הדין
עו"ד דוד סער
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין