הקשיש, הסובל מאי ספיקת כליות, מסרב לניתוח פרוסטטה בכל תוקף ולא מוכן לשתף פעולה עם הצוות הרפואי בבית החולים בו הוא מאושפז. ביקור של השופטת בבית החולים שכנע אותה כי מצבו מחייב התערבות.
בפסק דין רגיש שפורסם לאחרונה אישרה סגנית בית המשפט למשפחה בפתח תקווה רבקה מקייס לבצע בקשיש חולה סכיזופרניה שני ניתוחים על אף התנגדותו הנחרצת. את פסק הדין היא חתמה בהערכה גדולה לצוות הרפואי בבית החולים בו הוא מאושפז, לקרן לטיפול בחסויים, לעורך הדין שייצג אותו, לגורמי הרווחה ולשכניו, שטיפלו ומטפלים בו במסירות אין קץ.
לפני כחודש הקרן לטיפול בחסויים ביקשה בבהילות מבית המשפט לאשר לה לחתום בשמו של חולה סכיזופרניה כבן 81 על הסכמה לניתוח חירום של הפרוסטטה עקב אי ספיקת כליות חמורה. זאת, מאחר שהקשיש מסרב לטיפול בתוקף לניתוח למרות הסכנה הנשקפת לחייו.
הקרן מונתה לשמש לקשיש הערירי כאפוטרופוס ב-2010, בתקופה בה התגורר בדירה שמצבה מוזנח ביותר עקב אגרנות כפייתית, וכאשר היחידים שהסכים לתקשר עמם היו שכניו.
לאורך השנים לא הסכים הקשיש לשתף פעולה עם הליכים רפואיים עד כדי כך שהתעוור משום שסירב לטפל בקטרקט בעיניו.
במאי השנה מצב הכליות שלו החמיר והוא אושפז בכפייה בבית חולים במרכז הארץ אך המשיך לסרב לטיפולים.
ביום בו קיבלה סגנית הנשיא מקייס את הבקשה היא מינתה עו"ד שביקר את הקשיש ואישר שאין עם מי לדבר והאיש מעדיף למות ולא לעבור את הטיפולים שהוצעו לו – ניתוח, קטטר או דיאליזה.
אך השופטת עדיין התקשתה לקבל החלטה וקבעה דיון נוסף בבית החולים בו שוהה הקשיש כדי שתוכל להתרשם ממנו ישירות.
חובה שבלב
אלא שהקשיש הודיע כי אינו מעוניין לפגוש את השופטת והדיון נערך בלעדיו, בנוכחות הצוות הרפואי, גורמי הרווחה, עורך הדין של הקשיש ושכניו. מחוות דעת הרופאים עלה כי מאז האשפוז מצבו של הקשיש השתפר, והוא מרוצה מכך, וכי כולם תומכים בביצוע הניתוח בשילוב של ניתוח קטרקט במקביל.
בנסיבות אלה השופטת החליטה כי השמירה על חיי הקשיש ואיכותם מחייבת להורות על ביצוע שני הניתוחים למרות התנגדותו.
מבחינה משפטית השופטת הסבירה כי כשבית המשפט מורה על פעולה שנוגדת רצונו של אדם שמונה לו אפוטרופוס הוא חייב "לערוך שקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו".
כלומר, בית המשפט צריך לבחור בפעולה ש"תגדיל במידה הרבה ביותר את רווחתו" ולוודא כי הפעולה תיטיב עמו ולא תכביד עליו או תזיק לו.
השופטת מקייס קבעה כי לטעמה המקרה הזה עומד באמות המידה הללו שכן אין פתרון חלופי לניתוחים, ואם לא יבוצעו מצבו של הקשיש יחריף והוא יימצא בסכנת חיים ממשית.
כמו כן השופטת ציינה כי שיחה ששמעה בין הקשיש לבין שכנתו שכנעה אותה כי הוא רוצה להמשיך לחיות ומכאן שסירובו לניתוח נובע ממצבו הנפשי. כמו כן, השופטת ציינה כי העובדה שהוא מרוצה מכך שמצבו הבריאותי השתפר מאז האשפוז מעלה את הסיכוי שדווקא יצא שבע רצון מהניתוח. לפיכך השופטת התירה לקרן לחתום על ההסכמה לביצוע הניתוחים.
בתום פסק הדין הוסיפה השופטת מילים חמות של הערכה לכל הגורמים המעורבים – בית החולים, הצוות הרפואי, גורמי הרווחה, הקרן, שכניו של הקשיש ועוה"ד שמונה לו – אשר "דואגים לו כחלק ממשפחתם וזאת ללא כל חובה למעט החובה שבלב".
- ב"כ הקרן: עו"ד סימה סלע-פלקס
- ב"כ משרד הרווחה: עו"ד חגית מזרחי
- האפוטרופוס לדין: עו"ד יפתח עצמון מהלשכה לסיוע משפטי
* עו"ד עדי חן עוסקת בדיני משפחה, ירושות וצוואות
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין