קשיש השאיר את כל רכושו למטפלת ובעלה

הצוואה אושרה למרות התנגדות בנו היחיד שקיבל רק 10 שקלים וטען שהשניים ניצלו את מצבו הסיעודי של אביו

שופטת בית המשפט למשפחה בתל-אביב איריס ארבל-אסל אישרה לאחרונה צוואה של קשיש שהוריש את כל רכושו למטפלת הסיעודית ולבעלה, כשלבנו היחיד ציווה עשרה שקלים בלבד. בתוך כך דחתה השופטת את טענת הבן שהשניים לחצו על אביו, בודדו אותו וניצלו את מצבו הקוגניטיבי המעורער. היא שוכנעה שהמנוח היה צלול וערך את הצוואה על רקע נתק מוחלט וממושך ששרר בינו לבין בנו שמתגורר בחו"ל ולא ביקר אותו בשעותיו הקשות.

בנו של המנוח, שנפטר בגיל 84, הגיש התנגדות לצוואה שהמטפלים ביקשו לקיים בטענה שלא ייתכן שאביו הוריש את רכושו לזרים ולא לו – בנו היחיד.

לדבריו, אביו חתם על הצוואה שבוע לפני שנפטר, כשהיה במצב קוגניטיבי מדורדר ונפל קורבן להשפעה בלתי הוגנת מצד המטפלת ובעלה. לגרסת הבן השניים השתלטו על המנוח, בודדו אותו מהסביבה ולמעשה כלאו אותו בביתו כשהוא תלוי בחסדיהם.

גרסת המטפלת ובעלה הייתה שונה לגמרי. השניים טענו כי לאורך כל התקופה שטיפלו במנוח הבן לא היה נוכח בחייו ולא היה ביניהם כל קשר. הבן מעולם לא הגיע לבקר את אביו, גם לא אחרי שעבר תאונה ואושפז בבית החולים והוא אפילו לא טרח להגיע להלווייתו.

הם הוסיפו כי בשנים שחלפו נרקם ביניהם קשר חם ומשפחתי והם ממש אימצו את המנוח לחיקם. באשר למצבו, נטען כי הוא אמנם סבל ממחלת לב אבל היה צלול, דעתן ועצמאי, והם כלל לא ידעו על הצוואה ולא הכירו את עורך הדין שערך אותה.

יזם את הפנייה

השופטת איריס ארבל-אסל ציינה כי בנו של המנוח לא הגיש תצהיר עדות ולפיכך לא נחקר על גרסתו בבית המשפט, ואף לא טרח לבקש מינוי מומחה רפואי כדי להוכיח את טענתו לגבי מצבו של אביו.

היא הוסיפה כי התירה לאשתו להעיד בהליך לפנים משורת הדין אלא שעדותה הפריכה לחלוטין את גרסת הבן ואישרה למעשה כי לא ביקר את אביו ב-10-12 שנים האחרונות לחייו, גם לא כשהיה במצוקה ונזקק לעזרה.

עוד הפנתה השופטת לעדותו של עורך הדין שערך את הצוואה שלפיה המנוח פנה אליו באופן עצמאי ועמד מאחורי הוראותיה. עורך הדין הבהיר כי הסכים לערוך את הצוואה רק אחרי שהמנוח המציא לו אישור רפואי כי הוא לא סובל מבעיות כמו דמנציה, וכי שוחח עמו רבות וארוכות והתרשם שהוא צלול ורצונו עקבי.

השופטת ציינה כי אמנם גרסתם של המבקשים על אודות מערכת היחסים עם המנוח לא הייתה מושלמת והתגלו קשיים, בין היתר לגבי האופן שבו המנוח הכיר את בעלה של המטפלת ותיאור הבעיות מהן סבל.

ואולם, היא קבעה, "אין די בכל אלה על מנת להטות את כף המאזניים ולהוכיח השפעה בלתי הוגנת". זאת, על רקע עדויותיהם של כלתו ושל עורך הצוואה, הנתק הממושך עם הבן, העובדה שהוא לא מצא לנכון לבקש מינוי של מומחה רפואי והיעדר ראיות לכך שהמנוח היה מבודד או סבל מבעיה קוגניטיבית.

לפיכך השופטת קבעה כי הבן לא הוכיח עילה שמצדיקה לבטל את הצוואה והוציאה צו לקיומה. הבן חויב לשלם למטפלת ולבעלה 30,000 שקלים הוצאות.

• בפסק הדין לא צוינו שמות עורכי דין מייצגים

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין