קרנית סירבה לפצות צעיר שנפגע בתאונת פגע וברח, אך השופטת האמינה לו

הצעיר יפוצה ב-150 אלף שקל לאחר שהצליח לשכנע את השופטת שנפגע על ידי נהג אלמוני כשחצה כביש בנצרת. קרנית טענה שהצעיר משקר, אך העלתה טענות ללא בסיס.

השופטת עינב גולומב מבית משפט השלום בנצרת קיבלה לאחרונה את תביעתו של צעיר בן 23 שנפגע בתאונת "פגע וברח" כשהיה בן 15, והורתה לקרנית (הקרן לפיצויי נפגעי תאונת דרכים) לשלם לו פיצויים בסך 150 אלף שקל. בכך דחתה השופטת את עמדתה של קרנית שניסתה לקעקע את גרסתו של הצעיר, בטענה שסיפורו אינו אמת.

התאונה אירעה ב-2010 באחד מרחובות העיר נצרת. טענתו של התובע היתה כי התאונה אירעה כאשר ניסה לחצות כביש, ולפתע רכב הגיח מאחוריו במהירות מופרזת, פגע בו ונמלט מהמקום. הוא לא הצליח לזהות את מספר הרכב.

לאחר הפגיעה הוא פסע מספר צעדים עד שהתמוטט, ונשאר שם מוטל על הארץ, עד שרכב שעבר במקום הגיע ופינה אותו אל בית החולים האנגלי בנצרת.

היות שפרטי הרכב אינם ידועים, הצעיר הגיש את תביעתו נגד קרנית. אל תביעתו צירף תיעוד מבית החולים, ולפיו נמצא כי הוא הגיע עם שבר בכתף שמאל ושני שברים בכף הרגל.

קרנית-הנתבעת, יצאה נגד סיפורו וטענה שאינה אחראית לפצות אותו. השאלה שבמחלוקת היתה האם התובע נפגע כטענתו, בתאונת דרכים.

בעניין זה קרנית הציגה שורה של טענות בדבר סתירות בעדותו של התובע, שבגללן לשיטתה אין להאמין לגרסתו.

לא תיאמו גרסאות

אלא שהשופטת גולומב, שדחתה אותן בזו אחר זו לאורך פסק דינה. כך למשל, נדחתה הטענה לסתירות לגבי שעת התאונה או מיקומה המדויק, לאחר שהשופטת עיינה בראיות והזכירה בין היתר כי התובע היה כבן 15 בעת התאונה, ומאז עבר זמן לא מבוטל – שני נתונים שיכולים להשפיע על זכרונו בדבר השעה המדויקת.

באופן כללי השופטת הבהירה כי "אכן, בעדות התובע נפלו בה אי-התאמות מסוימות, אולם בסופו של יום ובתמונה הכוללת אל מול מכלול הראיות, סבורני כי הכף הראייתית נוטה לקבלת גרסתו במידה הדרושה במשפט האזרחי".

בעיקרו של דבר, קביעת השופטת התבססה על שני נתונים מרכזיים, מעבר לגרסת התובע עצמו. ראשית, גרסתו נתמכה בתיעוד הרפואי של בית החולים בזמן אמת.  

שנית, גרסתו נתמכה בעדותו של האיש שפינה אותו. בבית המשפט הוא סיפר כי מצא בחור שרוע על הכביש עם דימום ופגיעות גוף. האיש אמנם לא היה עד לתאונה עצמה, אך לפי השופטת, גרסתו תרמה לתמונת ההתרחשות הכללית, ובכך חיזקה את הנסיבות כפי שהציג אותן התובע.  

בעניין זה השופטת דחתה את עמדת קרנית, שטענה כי השניים שכנים ובאופן מתואם העידו שאינם מכירים זה את זה. "אינני סבורה כי יש בטענה זו כדי לפגום במהימנות העדות", כתבה השופטת, והבהירה כי השניים אמנם מתגוררים באותה שכונה אך לא בסמוך אחד לשני, ולא הוכח שהם מכירים זה את זה.

בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את קרנית לשלם לתובע פיצויים בסך 150,000 שקל, בגין כאב וסבל, הפסדי פנסיה, ופגיעה בכושר השתכרות. בנוסף לכך, קרנית חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.