בני זוג מסוכסכים פנו לבוררות אצל רב וחתמו אצלו על הסכם ממון. בשלב מסוים האישה ביקשה לבטלו בטענה שהוא מקפח את זכויותיה. שתי ערכאות דחו אותה אך היא לא התייאשה. זה השתלם לה: ביהמ"ש העליון ביטל את פסק הבורר.
בני זוג רבים פונים היום לסיים סכסוכים ומחלוקות בהליכים חוץ-משפטיים כמו בוררות וגישור. בפסק הדין החדש הובהרו סמכויותיו של בורר בנוגע לעריכת הסכמי ממון.
לשאלות בנושא הסכם ממון:
פנה ל-עו"ד דיני משפחה
במקרה המדובר, בני זוג שהיו נשואים כ-33 שנים החליטו להיפרד ולסיים את העניינים ביניהם בהליך בוררות מוסכם.
באוגוסט 2011 הם נפגשו עם בורר בשם הרב נידאם וחתמו על שני מסמכים: "שטר בוררין" שהסמיך את הרב לפסוק בכל הסכסוכים ביניהם, גם בפשרה, מבלי שניתן יהיה לערער על החלטתו "לפני שום בית משפט שבעולם כלל".
המסמך השני היה "הסכם גירושין ופירוק נכסים משותפים" שקבע בין היתר, שהבעל יקנה לאישה דירה ושבני הזוג יתגרשו מרצון.
כבר בעת הליכי הגירושין ברבני טענה האישה שבעלה אינו מקיים את התחייבויותיו לפי ההסכם וממילא היא מעוניינת לבטלו. בשלב הזה מיהר הבעל והגיש בקשה לאשר את פסק הבורר. בסמוך לאחר מכן, הגישה אישה בקשה לבטלו.
בית המשפט לענייני משפחה אישר את פסק הבוררות וערעור שהגישה האישה למחוזי נדחה.
האישה לא התייאשה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שנדרש להכריע: האם בורר רשאי לתת תוקף להסכם ממון למרות הקביעה המפורשת של חוק יחסי ממון כי הסכם כזה יאושר על ידי בימ"ש מוסמך שווידא כי הצדדים הבינו את פשרו?
הסכם ייחודי, מנגנון ייחודי
השופט יורם דנציגר סבר כי באמת מתעוררת כאן שאלה עקרונית שמחייבת בירור מעמיק. לאחר שבחן את המאפיינים של הליכי אישור ההסכם לפי חוק יחסי ממון ולפי חוק הבוררות, הגיע השופט למסקנה שכאשר מדובר בהסכם ממון לבורר אין סמכות לאשר אותו, גם אם הוסמך לפסוק על דרך הפשרה. הסמכות לאשר הסכמי מממון נתונה רק לבית משפט למשפחה או לבית דין דתי – לאחר שווידא כי שני הצדדים מבינים את פשרו והסכימו לו מרצונם החופשי.
השופט ציין כי חוק הבוררות מאפשר לבית משפט לאשר פסק בוררות מבלי לבדוק אותו בכלל והאפשרויות לביטולו מצומצמות מאד, כך ששיקול הדעת מאוד מוגבל.
במצב כזה, לא מתקיים מנגנון הבדיקה הייחודי המתחייב לנוכח המאפיינים הייחודיים של הסכם הממון, שמסיים מערכת יחסים בין בני זוג, שבמהלכה צברו רכוש, כספים ואף נולדו להם ילדים משותפים.
אין הדבר אומר שבורר לא יכול לסייע לבני זוג להגיע לפשרה, הסביר השופט, אולם הוא אינו רשאי לתת לה תוקף של פסק דין גם אם בני הזוג הסמיכו אותו לכך.
במקרה הנוכחי, קבע השופט, אין ספק שההסכם שאישר הבורר הוא הסכם ממון וגם אין ספק שבחתימה על "שטר הבירורין" (שהשופט לא מאוד אהב את הנוסח שלו) הם הסמיכו את הבורר לפסוק על דרך הפשרה.
אולם לאור האמור, הבורר אמנם היה מוסמך לפעול לגיבוש ההסכם, אבל לא לאשרו ומאחר שההסכם לא אושר בערכאה המתאימה – אין לו תוקף.
השופטים אסתר חיות ועוזי פוגלמן אישרו את האמור ונקבע שיש לבטל את פסקי הדין שניתנו בערכאות הקודמות. המשיב חויב בהוצאות של 15 אלף שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד אורי זמברג, עו"ד נתנאל מויאל
- ב"כ המשיב: עו"ד יורם דהאן, עו"ד יונתן דהאן
* עו"ד ענת גור-אל עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין