סכסוך שכנים בירושלים הסתיים בפיצויי לשון הרע. שופטת בימ"ש השלום בעיר קבעה כי שכנה שניסתה להבריח קונים פוטנציאליים מביתו של השכן חטאה בהוצאת דיבה.
בית משפט השלום בירושלים חייב תושבת העיר לפצות שכן שלה לאחר שכינתה אותו רמאי ונוכל בשעה שמתווך הציג את ביתו למכירה. השופטת מירית פורר אמנם דחתה חלק ניכר מעילות התביעה, כמו ירידת ערך והסגת גבול, אך בעניין לשון הרע הבהירה כי השכנה ניבלה את פיה בצורה פוגענית ומשפילה.
בשנת 2014 בעל בית בירושלים תבע את שכנתו ודרש פיצויים של מאות אלפי שקלים, בין היתר בגין ירידת ערך הבית, מניעת השכרתו, דמי שימוש בחלק משטחו, הסגת גבול, עקירת עצים ועגמת נפש. בנוסף, הוא תבע סכום משמעותי בגין פיצויי לשון הרע.
השופטת פורר שדנה בתיק אמנם דחתה את מרבית התביעה אבל מצאה לנכון לחייב את השכנה בפיצוי על לשון הרע כאמור.
בנושא זה טען התובע כי הנתבעת הוציאה את דיבתו במטרה להכפיש אותו ולהבריח קונים פוטנציאליים לביתו, בין היתר כשאמרה להם ולמתווכים כי ביצע עבירות בנייה וציירה אותו כרמאי וגנב שרוצה להתעשר שלא כדין ופולש לשטחה.
התובע טען כי מעולם לא ביצע עבירות כאלה ואף צירף לתביעה חוות דעת שמאית המאשרת זאת. מתווך שהעיד מטעמו סיפר כי כשהגיע עם קונים פוטנציאליים, הנתבעת צילמה אותו ואמרה לקונים שלא כדאי להם לרכוש את הנכס והחלה ב"ריטואל קבוע שכלל ניבולי פה" – עליו ועל התובע.
השומע הסביר
השופטת פורר הסבירה כי דבריה של הנתבעת לאנשים שבאו לראות את הדירה מהווים לשון הרע, כיוון שהיא ייחסה לתובע חוסר יושר והציגה אותו כאדם שיש להטיל ספק באמינותו. "הנתבעת לא הציגה בפני הקונים והמתווכים כי לטענתה, ישנה מחלוקת בנוגע לזכויות, אלא תיארה את התובע כנוכל ורמאי", כתבה השופטת.
לעניין זה השופטת הסבירה שהיחס המשפטי לניבולי פה תלוי בנסיבות. ישנם מקרים שבהם גידופים לא ייתפסו על ידי השומע כאמירה עובדתית, ויעידו יותר על אומר הדברים. ואולם, במקרה זה, השופטת פסקה כי "תיאורו של התובע כרמאי ונוכל נאמרו שלא בהקשר של מריבה, ואין להבינם כמבטאים רגש שלילי בלבד. על כן יש לקבוע כי נאמרה אמירה עובדתית שמהווה לשון הרע".
בהקשר זה השופטת הבהירה כי ייחוס מעשי גניבה מהווה לשון הרע, ואדם ששומע דברים שכאלה ירצה להתרחק מהגנב, בבחינת "שומר נפשו ירחק".
"בחינת הדברים שנאמרו, לפי מבחן האדם הסביר, מובילה למסקנה כי מדובר בביטויים משפילים, פוגעניים, אמירות שבעת אמירתן והשמעתן הן משפיעות באופן שלילי על האדם הסביר ששומע אותם ואף עלולות לפגוע באותו אדם שאליו מיוחסים הדברים", קבעה.
בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה באופן חלקי. השופטת החליטה לחייב את הנתבעת בפיצויי לשון הרע על סך 25,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
יש לציין כי הסכום נפסק כפיצוי ללא הוכחת נזק. השופט לקחה בחשבון שמדובר באמירות בעלות פוטנציאל גרימת נזק רב לתובע. מאידך, השופטת התחשבה בכך שמדובר בשני אירועים נקודתיים סביב מחלוקת בנוגע לזכויות התובע במגרש, והיקף הפרסום שלא הוכח.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אלינור ברגר מייצגת בתיקי לשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין