לפסק הדין בעניין כרמית נ' קרן קיימת לישראל ואח'
עובדת קק"ל שנפלה לבור במהלך סיור באחת המערות בפארק עדולם שבבעלות קק"ל, הגישה נגדה תביעה לפיצוי של כמליון וחצי שקל, בטענה כי היא אחראית לנזקיה הן כבעלת הפארק והן כמעבידה. ביהמ"ש, שקיבל את התביעה, חייב את קק"ל בפיצוי של 96,764 שקלים.
עובדת קק"ל שנפצעה כשנפלה לבור במהלך סיור במערה בפארק עדולם שבשפלת יהודה, הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד קק"ל ורשות העתיקות, בה ביקשה פיצוי של 1,440,347 שקלים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.
העובדת טענה, כי התאונה אירעה במסגרת אירוע שערכה קק"ל לעובדיה לכבוד פתיחת מתחם המערות, וכיוון שהייתה עסוקה בארגון האירוע, איחרה לסיור ונכנסה אחרי הקבוצה, וכמטרים ספורים מפתח המערה החשוכה, נפלה לבור העמוק ונפגעה ברגלה. עוד טענה, כי באותו היום נפל לבור עובד נוסף אחד לפחות, ורק לאחר מכן הואילה קק"ל לסתום אותו, ולפיכך היא אחראית לנזקיה הן כבעלת המקום והמפעילה שלו, והן כמעסיקה שלה. לטענתה, כתוצאה מהנפילה נגרם לה שבר בקרסול והיא עברה ניתוחים משקמים, ואף נאלצה לעזוב את העבודה.
קק"ל הכחישה את אחריותה לתאונה, בטענה שאינה אחראית לכל בור שנמצא בשטחה. עוד טענה, כי העובדים קיבלו הדרכה מפורטת והוזהרו מפני הסכנות, אולם התובעת נכנסה למערה בריצה, ולפיכך היא אשמה בקרות התאונה. היא הכחישה שהתובעת פרשה בעקבות התאונה ולטענתה, בחרה לפרוש כיוון שהוצעה לה תכנית פרישה עם תנאים טובים ביותר, וטענה, כי בכל מקרה רשות העתיקות חפרה את הבור ועל כן היא האחראית לתאונה, אלא שלאחר מכן הודתה שמדובר בטעות וביקשה למחוק את הרשות מהתביעה, אך התובעת סירבה.
השופט רמי חיימוביץ' קיבל את התביעה נגד קק"ל, דחה את התביעה נגד רשות העתיקות, וקבע כי קק"ל אחראית כלפי התובעת הן כבעלת הקרקע והן כמעסיקה, שכן מדובר בתאונת עבודה.
נקבע, כי אמנם לא ניתן לדרוש מקק"ל, כבעלת הקרקע, להיות אחראית לכל מפגע בכל שטחיה, שכן מדובר בנטל בלתי סביר שעשוי לפגוע בערכי טבע ובאתרים היסטוריים, אולם במקרה הנוכחי, בו ידעה היטב על קיומו של הבור והסכנה הטמונה בו, אך החליטה שלא לסתום אותו, אלא לאחר ששני עובדים נפלו ולמרות שמדובר בפעולה בעלות מינימלית- אין מנוס מלהטיל עליה את האחריות.
נפסק, כי המתחם נפתח למבקרים ממש בסמוך לאירוע, והיה על קק"ל לוודא כי הוא בטוח, מה גם שכדי לאתר את הבור, שנמצא בסמוך לפתח המערה, לא נדרשה לבצע פעולות משמעותיות.
"בור הוא דבר מסוכן, על אחת כמה וכמה בור המצוי במערה חשוכה. אדם הנכנס מן האור למערה יתקשה להתרגל להבדלי התאורה וכאשר הבור ממוקם מטרים ספורים מן הפתח הוא מהווה סכנה בלתי סבירה והנפילה אליו היא בגדר סיכון צפוי שהסתברותו גבוהה", כתב השופט והוסיף, כי לא די בשלטים הכלליים שהציבה קק"ל באתר, ולכל הפחות יכולה הייתה לשים שלט בקרבת הבור.
יתרה מזו, נפסק כי כמעסיקה, קק"ל הייתה אחראית לדאוג לבטחון התובעת, בפרט כשמדובר בעובדת שהוטלו עליה משימות ארגוניות במהלך האירוע, והיה על קק"ל לצפות שלא תהיה בהאזנה מלאה בעת התדרוך.
עם זאת, קבע השופט כי התובעת לא הוכיחה שנאלצה לפרוש מהעבודה בשל התאונה, ונראה כי החליטה לפרוש נוכח התכנית המיטיבה שהוצעה לה.
לאחר שאמד השופט את נזקי התובעת, ובכללם- הפסדי שכר, עזרת צד שלישי וכאב וסבל, קבע כי קק"ל תפצה אותה ב 96,764 שקלים כאמור, ותשלם לה הוצאות ושכר טרחה של 45,000 שקל. נוכח דחיית התביעה נגד רשות העתיקות, חויבה התובעת לשלם לה שכ"ט עו"ד של 18,750 שקל, ואילו קק"ל חויבה בשכ"ט של 6,250 שקל, זאת כיוון שהרשות צורפה מלכתחילה נוכח טענתה השגויה כי הרשות חפרה את הבור.
לפסק הדין בעניין כרמית נ' קרן קיימת לישראל ואח'
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.