קניית סמכות מקומית על עוולה באינטרנט

האם בימ"ש בארץ יכול לקנות סמכות מקומית על עוולה שבוצעה באינטרנט?

לשאלה זו נדרשה סגנית הנשיא בבימ"ש השלום בקריית גת, כב' השופטת רחל ברקאי.

בתאריך 01.05.02 עלתה הסוגייה בעניינו של גיל לנדאו נגד בני חסון. המשיב הגיש תביעת נזיקין בגין עוולת לשון הרע בפרסום באתרי האינטרנט Ynet, Sports ו One. המבקש הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף, מחמת העדר סמכות מקומית. לטענת המבקש, מקום מושבם של אתרי האינטרנט הספציפיים הינו מרכז הארץ ולכן על התובענה להידון במחוז המרכז ולא במחוז דרום.

כבוד השופטת יצרה אנלוגיה בין פרסום באינטרנט ופרסום בעיתון, כאשר התפוצה הינה כלל ארצית ואף כלל עולמית. הפרסום מגיע לכל משתמש בארץ ובעולם ובין השאר גם לתושבי מחוז הדרום.

דהינו, למרות שאתרי האינטרנט הם כלל עולמיים ואינם מקיימים מקום לביצוע המחדל או העוולה כמתבקש בסעיף 3 (א) לתקסד"א, המבחן הקובע הוא עצם הגעת הפרסום למחוז בו קמה לביהמ"ש סמכות מקומית.

יש לציין כי מדובר בהרחבה משמעותית של הסמכות המקומית.

המבחן המקביל בארה"ב הינו מבחן "ההכפפה המכוונת", לפיו ניתן להחיל סמכות מקומית באם האתר מכוון עצמו לפרסום או עיסוק ביעד ועל כן צופה את כפיפותו לשיפוט ביעד. אך גם כאן נדרשת כוונה וצפיות ולא רק הגעת האתר ליעד גרידא.

מחד, המבחן המוחל רציונלי לגבי אתרי אינטרנט ישראליים בעברית, המכוונים עצמם לקהל היעד הישראלי בכל הארץ.

מאידך, המבחן בדרך בו הוא המוחל בפסק דין זה יוצר כפיפות מוחלטת של כל אתר אינטרנט שהוא לסמכותו המקומית של כל בימ"ש בארץ. כלומר, נפתח פתח לכל החפץ לתבוע אתרי אינטרנט מהעולם. נפקות נוספת של ההחלטה, מעבר לנטל הכבד המוטל על בעלי אתרים, הינה יצירת עומס על מערכת בתי המשפט בארץ. האם זהו המבחן הראוי ?

בש"א 000884/02 בתיק עיקרי ת"א 566/02 גיל לנדאו נ' בני חסון

למדור סדר דין אזרחי

למדור דיני נזיקין

למדור דיני אינטרנט

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.