קיבלו את הדירה באיחור של שנה וחצי – ויפוצו

יזמית הבנייה התחייבה למסור את הנכס שנתיים אחרי קבלת היתר הבנייה, ואיחרה בפועל ב-20 חודשים. טענתה שהתעכבה בגלל מבצע צוק איתן נדחתה אך בימ"ש הוריד חודש וחצי בכל זאת, בשל שביתת כבאים ועיכוב מצד הרוכשים.

בית משפט השלום בתל-אביב חייב לאחרונה את השותפות "בולווארד נדל"ן" לשלם פיצויים של כ-80 אלף שקל לרוכשי דירה שקיבלו אותה באיחור. השופט עדי הדר דחה את טענות החברה כי הייתה רשאית לעכב את המסירה בשישה חודשים ואף שלל את טענתה להשפעת מבצע צוק איתן על התקדמות הבנייה. עם זאת, הוא החליט להוריד חודש וחצי מאיחור של 20 חודשים בשל התנהלות הרוכשים ושביתה במכבי האש שהביאה לעיכוב במתן אישורי האכלוס.

בני הזוג, שב-2009 רכשו "על הנייר" דירה בפרויקט "מול צדק" בתל-אביב, הגישו לפני כ-3 שנים תביעה לפיצוי מוסכם של 112 אלף שקל על איחור של 32 חודשים במסירת הדירה בנוסף ל-25,000 שקל כפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה להם.

לטענתם, היזמית התחייבה למסור להם את הדירה 24 חודשים מיום קבלת היתר הבנייה לפרויקט, כשהמועד המשוער להיתר נקבע על יולי 2010.

לטענתם, יש לראות במועד המשוער כמחייב נוכח הבדלי הכוחות בינם לבין היזמית, שניסחה את הסכם המכר. עוד נטען כי לפי ההסכם היזמית הייתה רשאית לאחר בשלושה חודשים מעבר למועד המסירה האמור.

היזמית טענה מנגד כי אין להתייחס למועד המשוער ויש למנות את מועד המסירה שנתיים אחרי היום בו ניתן ההיתר בפועל – אוקטובר 2011. עוד היא טענה כי החוזה אפשר לה לאחר ב-3 חודשים ואף נקבעו בו עוד 3 חודשי "גרייס".

מעבר לכך, טענה היזמית לעיכובים שלא בשליטתה, ביניהם מבצע צוק איתן שגרם להקפאת העבודות ל-3 חודשים, שביתה במערך הכבאות ועיכוב במילוי דרישות המסירה על ידי התובעים. עוד נטען כי כשהדירה הרוכשים התמהמהו בביצוע תנאי המסירה. בהתחשב בכל אלה, התביעה חסרת שחר כיוון שהדירה נמסרה במועד.

לא להפריח סיסמאות - להוכיח

השופט הדר דחה את בקשת התובעים לראות במועד ההיתר המשוער כמחייב. "הפרשנות של התובעים הינה משאלת לב ואינה מתיישבת עם הנוסח המילולי של החוזה", כתב בהקשר זה.

השופט אף לא התרשם כי התובעים היו הצד החלש בעסקה. לשניהם יש מספר דירות ואת הדירה הזו רכשו להשקעה אחרי שהכניסו שינויים בחוזה באמצעות עורך דין מטעמם.

עם זאת, השופט לא סבר שליזמית הגיעו חודשי איחור נוספים בהתחשב בעיכוב המשמעותי בקבלת ההיתר.

משכך, נקבע שמועד המסירה הרשמי הוא תוך 24 חודשים מקבלת ההיתר בפועל, וכי היזמית איחרה את המועד ב-20 חודשים.

באשר לעיכובים שלטענתה לא היו בשליטתה, נקבע כי "במציאות הבטחונית בה שרויה המדינה, מאז הקמתה, כבר נקבע בפסיקה כי אין די בהפרחת הסיסמא 'מלחמה'". השופט קבע כי היזמית לא הביאה שום ראיה המבססת את הטענה כי המבצע הצבאי גרם לעיכוב.

עם זאת, השופט הפחית בכל זאת חודש וחצי עקב שביתת הכאבים והתמהמהות התובעים במילוי דרישות היזמית.

משכך, האיחור הועמד על 18.5 חודשים. בהתאם לחוזה, על כל חודש כזה צריכה היזמית לפצות את הרוכשים ב-3,500 שקל. בנוסף נקבע כי לתובעים מגיעים פיצויי עגמת נפש בסכום של 6,500 שקל.

בסך הכל נפסקו לתובעים פיצויים של 71,250 שקל בנוסף לחצי מאגרת התביעה (נוכח התביעה המופרזת) ושכר טרחת עורך דין של 7,000 שקל.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין