גם בלי ביטול חזקת הגיל הרך: אם שפוגעת בילדים לא תהיה משמורנית

ביהמ"ש למשפחה בת"א מתח ביקורת חריפה על אם שהעלילה על בעלה לשעבר כי תקף מינית את בתם, ולאורך חודשים רבים חיבלה בקשר שלו עם שני ילדיהם המשותפים. כתבה שכדאי לכל אם ואב לקרוא. 

הורים גרושים לילדה בת 7.5 וילד בן 5 נפרדו לפני כשנתיים ומאז ניטש ביניהם מאבק משפטי מר, בין היתר על משמורת ילדיהם. מטבע הדברים, מי שניצבים חסרי אונים בלב מאבקים מסוג זה הם הילדים.

האם ביקשה שהמשמורת תהיה שלה, ואילו האב ביקש משמורת משותפת. בתחילת ההליך הוענקה לאם משמורת זמנית ולאב נקבעו ימים ושעות שבהן הילדים ישהו אצלו, מה שנקרא בשפה המקצועית "הסדרי ראייה".

במהלך הזמן עובדים סוציאליים ביקרו את הצדדים והתרשמו מהתנהגות חריגה ובעייתית של האם, בעיקר (אך לא רק) כלפי האב. כל אנשי המקצוע סיפרו כיצר האם ניסתה להשחיר את פניו, תוך שהיא מדווחת להם כי הוא משתמש בסמים ומתנהג באלימות. בשלב מסוים האם אף ביקשה להרחיקו מהילדים בטענה שתקף מינית את בתם, והכל ללא אף ראיה שתגבה את טענותיה.

לפני כשנה, פסיכולוג-מומחה מטעם ביהמ"ש כתב חוות דעת של 50 עמודים, בסיומה המליץ על העברת המשמורת לאב.

ואז, בטיעוניה בביהמ"ש, האם שינתה את עמדתה וביקשה להניח את המאבקים בצד ולקיים משמורת משותפת.

מנגד, האב שינה את עמדתו וביקש להיות משמורן יחיד, בשל התנהלות האם שלדבריו גורמת לילדים נזק וסבל ומסכנת את בריאותם.

"חציה של קו אדום"

השופטת נלי רוסמן גליס הקדישה עמודים רבים לתיאור אירועים שונים בחיי הצדדים ולדברי ביקורת על האם, שמשחירה את דמותו של האב בפני כל גורם מקצועי הנקרה בדרכה – דבר שבעיני השופטת עורר חשש שמא אותם מסרים מועברים גם אל הילדים ו"מחבלים בנפשם", כלשונה.

"מעל לכל אלו", הוסיפה השופטת, "עצם הגשתה של האם את בקשת הסרק לצו הגנה כנגד האב אשר מטרתה היתה להרחיק את האב כליל מבתו הקטינה, בטענה חמורה מאין כמותה כי תקף אותה מינית, הנה בבחינת חציה של קו אדום, שיש בה על מנת להשליך על יכולתה של האם לשמש כהורה מיטיב לילדיה".

בהמשך פסק הדין השופטת ציינה כי "נכונות האם להתגולל על האב בהאשמות קשות ואגב כך לנסות ולתקוע טריז בינו לבין ילדיו מהווה חבלה מכוונת ביחסיה ההוריים וממילא פגיעה חמורה בילדים. מנגד, האב הוכיח יכולות הוריות גבוהות, ועלה בידו להכיל את התנהלותה ההרסנית של האם, מבלי שנגרר להתנהלות דומה".

השופטת העירה שכל הורה חייב להפנים את העובדה שקשר טוב בין ההורה השני לילדיו חיוני להתפתחותם התקינה.

בסיכומו של דבר, השופטת קבעה כי הילדים יועברו למשמורת האב ויקיימו הסדרי ראייה עם האם, והורתה לשניים להמשיך תהליך אצל מתאם הורי.

יש לציין שהשופטת לא התעלמה מכך שאחד הילדים מתחת לגיל 6 ולכן חלה לגביו "חזקת הגיל הרך אלא שהיא  קבעה כי נסיבות המקרה הנוכחי הצדיקו לחרוג ממנה.

לסיום, ראוי להביא דווקא את משפט הפתיחה של פסק הדין, שבו השופטת הבהירה כי "ככל שהאם תשנה את דרכיה ותוביל ליצירת שיתוף פעולה אמיתי וכן עם האב, באמצעות אנשי מקצוע, לאורך זמן, תוכל לעתור לשינוי פסק דין זה, בהתאם".

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין