שומר במפעל ברזל זכה בהפרשי שכר ובתשלום עבור זכויות סוציאליות לאחר שהוכח כי לא קיבל שכר מינימום ותוספות שכר כחוק.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה חלקית תביעה של עובד במפעל ברזל שפוטר לאחר שבעלת המפעל לא נזקקה עוד לשירותיו. השופטת שרון אלקיים קבעה כי העובד פוטר כחוק אך חייבה את המעסיקה לשלם לו כ-100 אלף שקלים, לאחר שקבעה כי לא קיבל שכר מינימום ותנאים סוציאליים בהתחשב בשעות העבודה הארוכות שכללו גם ימי מנוחה.
העובד הועסק כשומר בתפקיד זמני במפעל "בקשי-מחסן ברזל" שבאותה תקופה פעל באזור התעשייה ברקן. בשנת 2015 הוא פוטר וזמן מה לאחר מכן עתר לבית הדין לעבודה בטענה כי לא קיבל שכר מינימום וגמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה.
לדברי התובע, הוא עבד אצל הנתבעת במשרה מלאה ואף מעבר לכך במשך 13 חודשים בשכר חודשי של 3,500 שקלים כאשר בתום התקופה פוטר ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. התובע טען כי נהג לעבוד כ- 16 שעות בממוצע ביממה ובסופי השבוע עבד כ-64 שעות ברציפות. בתביעתו ביקש תשלום עבור הפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות בהתאם לחוק.
בתגובה הנתבעת טענה שהתובע הועסק לתקופה של 8 חודשים בלבד וכי שולם לו שכר חודשי של כ-5,000 שקלים. לדבריה, התובע הועסק לתפקיד זמני שנועד רק לצורך העברת המפעל. כמו כן נטען שלתובע נערך שימוע לפני פיטוריו, ואף נבחנה אפשרות להעסיקו במשרה אחרת, אך משלא נמצאה משרה מתאימה הוא קיבל הודעת פיטורים.
הנתבעת טענה עוד שהתובע חילק את משמרת הלילה שלו שהחלה ב-18:30 והסתיימה ב-6:30 למחרת בבוקר, עם אביו, שעבד כשומר במפעל סמוך, ולכן לא עבד 12 שעות ברציפות ובוודאי שלא 16 שעות כטענתו.
בלי דוחות נוכחות – אין הוכחה
השופטת שרון אלקיים דחתה את טענות התובע בנוגע לתקופת עבודתו וקיבלה את גרסת הנתבעת שגובתה בכרטסת הנהלת החשבונות שלה. היא פסקה שהתובע עבד פחות משנה ולכן הוא לא זכאי לפיצויי פיטורין ולדמי הבראה.
בנוסף, השופטת קבעה שהתובע ידע שהעבודה היא זמנית ולפי הראיות שהגישה הנתבעת נערך לו שימוע חוקי ואף ניתנה לו הודעה מוקדמת כדין.
ואולם, לקביעת השופטת ניסיון הנתבעת להוכיח שהתובע עבד פחות מ-12 שעות ביממה נחל כישלון, מאחר שנמנעה מהגשת דו"חות נוכחות המוכיחים זאת.
הראיות האחרות שהוגשו, לעומת זאת, בהן הכרטסת של הנהלת החשבונות, הוכיחו כי התובע קיבל שכר של 3,500 שקל בלבד – למרות אורך המשמרות ואף שעבד גם בשעות נוספות ובימי מנוחה כמו שבת.
השופטת קבעה כי מדובר בשכר נמוך באופן משמעותי משכר המינימום, שלא נכלל בו גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, ועל כך הנתבעת תצטרך לשלם.
לסיכום, השופטת פסקה לעובד כ-100 אלף שקלים עבור הפרשי שכר מינימום, גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, פדיון חופשה, הפרשי פנסיה ותשלומי נסיעות. כמו כן נפסקו לו 8,000 שקל עבור שכר טרחת עו"ד.
עו"ד אילן אורגד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין