מפיקת ערוצי הספורט תבעה 10 מיליון שקל משלוש ספקיות מובילות לאחר שלא נענו לדרישתה לחסום אתרים פיראטיים שמשדרים תכנים שלה. ביהמ״ש הבהיר שלא חלה עליהן חובה חוקית לציית לדרישה.
בתביעה שהוגשה ב-2014 טענה צ׳רלטון שעל ספקיות האינטרנט חלה חובה לחסום אתרים שמשדרים תכנים שלה ללא רישיון ומפרים זכויות יוצרים. השופט אהרון מקובר דחה את כל טענותיה וכתב שהחוק אוסר על הספקיות לחסום ללקוחותיהן גישה לתכנים באינטרנט והתביעה מעלה שלל בעיות שראוי שיוסדרו בחקיקה.
צ׳רלטון היא חברה פרטית שמפיקה את ערוצי הספורט הידועים בארץ המשודרים בחברות הכבלים והלוויין. בתביעה שהגישה נגד ספקיות האינטרנט 012, בזק בינלאומי ונטוויז׳ן היא טענה שכדי להימנע מתשלום לחברות הכבלים והלוויין הקימו גורמים שונים אתרי אינטרנט פיראטיים שמעלים את התכנים שלה לרשת באופן בלתי חוקי.
התובעת הוסיפה שפנתה לנתבעות והציגה להן את האתרים המפרים אך הן לא נענו לבקשתה ולא חסמו את הגישה אליהם, אף שיכלו לעשות זאת בנקל.
היא ציינה שהיה על הנתבעות לפעול בהתאם לחריג בחוק התקשורת המדבר על "ניהול תקין והוגן" ומאפשר לספקיות לחסום את הגישה לאתרים על ידי אימוץ נוהל 'הודעה והסרה' (שעל פיו ספק אינטרנט לא יהיה אחראי בהפרת זכויות יוצרים אם הסיר תכנים מפרים מיד כשנודע לו על הפרת הזכויות).
התובעת הסבירה שחשיפת זהות בעלי האתרים הפיראטיים עצמם אינה אפשרית וניסיון לעשות כן נועד מראש לכישלון. היא טענה לנזקים כבדים והעמידה את סכום התביעה על סך של 10,000,000 שקל.
הנתבעות טענו מצדן שהן מספקות שירותי גישה לאינטרנט בלבד ואינן שולטות על התכנים ברשת. הן הדגישו שלפי חוק התקשורת נאסר עליהן לחסום גישה לאתר מסוים ללא צו בית משפט, הסדר שמבטא את עקרון ניטרליות הרשת.
לדבריהן, החריג בחוק המאפשר חסימה מתייחס להיבט הטכני בלבד של אספקת שירותי האינטרנט ומטרתו לאפשר להן לווסת את התנועה ברשת במקרה של עומסים, והוא אינו מאפשר התערבות בתכנים המועברים.
הנתבעות הדגישו שאין הסדרה בחקיקה של חסימת גישה לאתרי אינטרנט ואין מקור נורמטיבי או תקדים בעולם שחייב ספקית אינטרנט לחסום גישה לאתר על פי דרישת גוף פרטי. לשיטתן, הן אינן יכולות לשמש ״צנזור״ בפתח הגישה לאינטרנט תוך פגיעה חמורה בחופש זרימת המידע ובחופש הביטוי.
פירצות רבות
השופט אהרון מקובר מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את התביעה. הוא קיבל את טענת הנתבעות שחוק התקשורת אוסר עליהן לחסום תכנים ושחריג הניהול התקין מתייחס לחסימות הכרחיות מההיבט הטכני כדי לאפשר שירות תקין לכלל הצרכנים.
השופט הבהיר שנוהל ״הודעה והסרה״ שביקשה התובעת להחיל מקורו במשפט האמריקאי ואין לו עיגון בחוק הישראלי. אימוץ נוהל זה אינו ישים לדבריו בארץ שכן קיימות בו פירצות רבות כמו חשיפת הנתבעות לתביעות פיצויים מצד האתרים שנחסמו או מצד הלקוחות.
השופט הדגיש שאין כיום הסדר חקיקתי המאפשר חסימת גישה לאתרים פיראטיים על ידי ספקיות הגישה לאינטרנט. לדבריו, התובעת מבקשת למעשה מבית המשפט ליצור חקיקה שיפוטית במקום המחוקק, אך לא בכל מקרה שבו החוק אינו מסדיר עניין כלשהו, על בית המשפט למלא את החלל.
מעבר לכך קבע השופט שהתובעת לא הוכיחה שהיא בעלת הזכויות הבלעדית בשידורי הספורט ואף לא כי התוכן שהופיע באתרים הפר זכויות יוצרים שלה.
התובעת חויבה לשלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות ושכ״ט עו״ד של 25,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד ליאור להב
- ב״כ הנתבעת 1: עו"ד ממשרד עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'
- ב״כ הנתבעת 2: עו"ד לוי מי-דן ושות' ועו״ד אביאל פלינט
- ב״כ הנתבעת 3: עו״ד ירון שלמי, עו"ד ליטל רבינוביץ
עו"ד יואב סלומון
עוסק/ת ב-
קניין רוחני
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין