בשנת 1999 רכש גד זאבי את מניות בזק, והפך כמעט בין לילה ל"טייקון" ולאחד מאנשי העסקים המרכזיים בנוף העסקים הישראלי.
רכישת המניות לוותה בהסכם הלוואה יוצא דופן - שבעה בנקים הסכימו להלוות לזאבי סכומי עתק של 733 מיליון דולר. זאת, כאשר הבטחונות היחידים שדרשו הסתכמו בשעבוד המניות של זאבי כנגד ההלוואה.
הסכם ההלוואה קבע ריבית מוסכמת, שתשולם עם החזר ההלוואה תוך שנתיים, וריבית נוספת של 3% במידה וזאבי לא יפרע את ההלוואה במועד. הריבית האחרונה נקראה 'ריבית ההפרה'.
לימים, ערכן של מניותיו ירד באופן שלא אפשר לו להחזיר את ההלוואה במועד, ולכן מונה כונס נכסים לחברות שבבעלותו.
כאן יש לתמוה- האם הבנקים הימרו בכספי הציבור כשנתנו ללווה אחד הלוואה עצומה ללא בטחונות משמעותיים ואף ללא ערבות אישית? ואם כן- עד כמה ההימור היה מסוכן?
למזלו של זאבי (ושל הציבור), מכירת המניות התעכבה ועוכבה בידי כונס הנכסים, ואלו נמכרו לאחר מספר שנים כשערכן עלה. לבסוף, קיבלו הבנקים סכום עצום של כ-830 מיליון שקל מעבר לכספי ההלוואה, כאשר סכום ריבית ההפרה, כלומר- הפיצוי המוסכם, שולם להם במלואו.
חשוב לציין, שאם ערך המניות לא היה עולה, או שמכירתן הייתה מתבצעת מוקדם יותר, כשערכן נמוך, היה נגרם לבנקים נזק עצום, שיכול היה להסתכם בעשרות ואף במאות מיליוני שקלים!
לאור הסכומים האסטרונומיים שנדרש לשלם, תביעתו של זאבי להפחתת סכום הפיצוי המוסכם לא איחרה לבוא.
הפחתת פיצוי מוסכם
'פיצוי מוסכם' הינו מונח ידוע מתחום החוזים. המונח גרר מספר פרשנויות בדין הישראלי, מאחר שלעיתים קרובות, סכום הפיצוי נקבע כמעט בלעדית בידי הצד החזק בעסקה, וללא קשר לנזק שעלול להיגרם לו בפועל, אם יופר ההסכם.
סכום הפיצוי המוסכם נקבע באופן די סטנדרטי בהסכמים ממוניים. לדוגמא, בהסכמי נדל"ן השתרשה הנורמה, לפיה סכום הפיצוי יעמוד על 10% משווי העסקה.
התיקון שנעשה בסעיף 15א' לחוק החוזים (תרופות), פתח את הדלת להתערבות בית המשפט בהסכמת הצדדים, ומאפשר לו להפחית את הפיצוי המוסכם במקרים חריגים. במסגרת שיקוליו, על ביהמ"ש לבחון את אומד דעת הצדדים ביום החתימה על ההסכם, ולקבוע אם במועד זה הצדדים חזו את הנזק הצפוי מהפרתו, ואם קבעו את סכום הפיצוי המוסכם בהתאם.
כך עשה שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בנימין ארנון, כשקיבל את תביעתו של זאבי.
ריבית הפרה - פיצוי מוסכם
ראשית, קבע בית המשפט, כי ריבית ההפרה הנה, למעשה, פיצוי מוסכם המשולם ככלל במקרים בהם ישנה הפרה יסודית של הסכם.
לאחר שקבע, כי ריבית ההפרה הנה בבחינת פיצוי מוסכם, כאמור, הפחית אותה השופט בחצי אחוז. השופט הצדיק את החלטתו בזמן הממושך (באופן בלתי צפוי בעליל) שלקח לכונס הנכסים למכור את המניות.
בנקים מהמרים בכספי הציבור ומקבלים פרס?
במקרה הזה, היה לבית המשפט "קל" לקבל החלטה שכזאת, מאחר שמדובר בסך הכל בחלוקה חדשה של הרווחים ממכירת המניות. הסכום שהופחת, שהוערך בכ-50 מיליון שקל, היה זניח לעומת 830 מיליון שקל, שקיבלו הבנקים.
ישאל השואל - האם היה בית המשפט מחליט באותו האופן גם אם העיכוב במכירה היה גורם לבנקים להפסדים של עשרות או אולי אפילו מאות מיליוני שקלים?
ויסות כוחם של הבנקים
נדמה כי להחלטה השלכות אופטימיות על פסיקות עתידיות, שכן היא מאפשרת התערבות גדולה יותר בהסכמים דרקוניים, דוגמת הסכמי הלוואה מול הבנקים.
פעמים רבות, חוסר יכולת לקיים הסכמי הלוואה, בעיקר אם הכספים נלקחו בתנאי לחץ, עלול להסתיים בלא פחות מפשיטת רגל או פירוק חברה, למרות שיכלו להסתיים גם אחרת, אילו רק היו הבנקים מפחיתים את החוב במועד מוקדם מספיק, שהיה מאפשר ללווים לשלם ולשרוד.
כאן, שיקול דעת רחב, יכול לסייע ללווים מול כוחם הלא מרוסן של הבנקים, אשר מחייבים לקוחות רבים לשאת באופן גורף בתשלומי עתק גם בגין אותו 'פיצוי מוסכם'.
פסק הדין מתווסף למספר פסקי דין שניתנו לאחרונה, מהם מסתמנת מגמה של הגבלת יכולתם והשפעתם העצומה של הבנקים על חשבונות הבנק של לקוחותיהם.
כך למשל, בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה, חויב בנק מזרחי טפחות לפצות לקוחותיו במיליוני שקלים. במקרה הראשון- משום שאפשר לבנה של לקוחה לבצע בחשבונה פעילות ספקולטיבית, שהביאה לקריסתה הכלכלית. במקרה השני - כשאפשר את ריקון חשבונו של המיליארד מיכאל אקסלרוד ע"י הנוכל מיכאל לוויטין.
משכך, האפשרות שבית המשפט יתערב בהסכמים, הינה הוסת האולטימטיבי כנגד כוחם הבלתי פרופורציונלי של הבנקים.
יש לעשות ככל האפשר כדי להקל על הגישה לערכאות, שכן לקוחות הנמצאים בבעיות כספיות אינם יכולים לשאת בהוצאות ההליך המשפטי (אגרה עצומה, שכר טרחת עורכי הדין, המומחים וכו'), בעוד שמנגד הבנקים יכולים לנהל הליכים משפטיים ללא חת.
לכן, המחוקק ובתי המשפט חייבים להקפיד על איזון, הן בחלוקת הנטל והן בחלוקת השלל, ולאפשר הגנה ראויה לנפגעים מהתנהלות הבנקאים וחמדנותם.
לפסק הדין בעניין זאבי תקשורת אחזקות בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים ואח'
הכותב הוא עו"ד העוסק בתחום האזרחי-מסחרי.
* המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין