ציווה את כל רכושו לבתו מחוץ לנישואים – הרעייה נושלה

האלמנה טענה כי לא ייתכן שהצוואה מבטאת את רצונו החופשי של בעלה המנוח, מה גם שהיא לא עומדת בתנאי החוק לצוואה נוטריונית. אבל בית המשפט התרשם כי המנוח אכן ביקש להוריש את רכושו לבתו היחידה עלי אדמות.

בית המשפט למשפחה בקריית גת דחה לאחרונה התנגדות לקיום צוואתו האחרונה של אדם שנפטר לפני כ-4 שנים והוריש את כל רכושו לבת שנולדה לו מחוץ לנישואים, תוך נישול רעייתו. השופטת פאני גילת כהן התרשמה כי בצוואה ביקש המנוח לכפר על כך שנטש את בתו והותיר אותה להתמודד עם חיים לא פשוטים.

המנוח – איש עסקים עתיר נכסים – הותיר אחריו שלוש צוואות. צוואתו הראשונה מ-2010 קבעה כי כל רכושו יעבור לרעייתו אולם בצוואה נוספת שנערכה כעבור שנה הוא החליט לצוות את נכסיו לבתו מחוץ לנישואים, וכך עשה גם בצוואתו האחרונה מ-2012 שאושרה על ידי נוטריון.

לאחר מותו ב-2014 הגישה אלמנתו בקשה לקיום הצוואה מ-2010 ואילו בתו ביקשה לקיים את צוואתו האחרונה.

מאחר שלפי הדין הצוואה המאוחרת ביטלה את הצוואות הקודמות נדרשה השופטת לדון בטענות האלמנה כנגד תוקפה.

האלמנה טענה כי הצוואה אינה עומדת בתנאי החוק לעריכת צוואה בפני נוטריון, בין היתר משום שלא הייתה בה התייחסות ללקות השמיעה של המנוח.

כמו כן היא טענה כי הצוואה לא משקפת את רצונו האמיתי כיוון שהוא לא היה במצב פיזי ונפשי כשיר בתקופת עריכתה. עוד היא טענה כי המנוח היה נתון להשפעה לא הוגנת מצד בתו שדרשה ממנו לצוות לה את רכושו.

מנגד טענה בתו של המנוח כי הצוואה תקנית וכי מעולם לא הייתה מעורבת בה, וודאי שלא השפיעה על אביה שהיה אדם עצמאי ודעתן.

הבת סיפרה כי אביה ככל הנראה התחרט על כך שנטש אותה ואת אחותה הצעירה, שנרצחה באכזריות ב-2011. לאחר מות אחותה הוא חזר להיות איתה בקשר והיא אכן ביקשה ממנו עזרה כלכלית אך מעולם לא הכריחה אותו לעשות דבר.

הכה על חטא

בשלב הראשון השופטת גילת כהן קבעה כי מדובר בצוואה תקפה שאושרה כדין. בהקשר זה היא קיבלה את עדות הנוטריון שסיפר כי וידא שהצוואה משקפת את רצונו החופשי של המנוח והוסיף כי לא כתב דבר לגבי לקות השמיעה כיוון שלא ידע עליה.

השופטת ציינה כי החוק אכן קובע שנוטריון צריך להתייחס בכתב ללקות שמיעה ולהבהיר כי אינה פוגמת ברצונו החופשי של המצווה, אך זאת רק במקרה שידע על קיומה. במקרה זה המנוח לא השתמש במכשיר שמיעה, מה שהקשה על גילוי הלקות מבחינה אובייקטיבית.

גם הטענה להשפעה לא הוגנת נדחתה משום שאלמנת המנוח לא הגישה חוות דעת רפואית המעידה על פגיעה בכושר השיפוט של בעלה.

למעשה, השופטת השתכנעה כי המנוח ערך את הצוואה במטרה לכפר על נטישת בתו. היא ביססה את מסקנתה בין היתר על העובדה שהייתה צוואה דומה נוספת, שלא שינה את הצוואה האחרונה אף שחלפו שנתיים עד מותו, ועל מערכת היחסים העכורה עם רעייתו.

"... בשים לב לאופי מערכת היחסים ביניהם ובתוך כך לעובדה שלא היו להם ילדים משותפם ולעובדה כי בעת היותם נשואים זה לזה... ניהל המנוח מערכת יחסים רומנטית עם אישה אחרת ממנה נולדו להם שתי בנות, אשר אחת מהן נקטפה באיבה, אין זה בלתי הגיוני שהמנוח יבחר לצוות רכושו לבתו היחידה עלי אדמות", כתבה.

לפיכך השופטת הורתה על קיום הצוואה האחרונה וחייבה את האלמנה בהוצאות משפט של 15,000 שקל.

• שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין