תוקפה של צוואה נוטריונית

בעניין עיזבון המנוח: XXX ז"ל

..... ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לעולמו והותיר אחריו רעיה, הנתבעת בהליך, אשר הייתה נשואה לו משך 48 שנים, ובת שנולדה לו מחוץ למסגרת הנישואין, התובעת בהליך.

כפי שיפורט בהמשך, המנוח ערך בחייו שלוש צוואות שונות: האחת, משנת 2010 במסגרתה ציווה רכושו לרעייתו; השנייה, משנת 2011 בה ציווה רכושו לבתו, וכך עשה גם במסגרת הצוואה המאוחרת מבין השלוש, אשר נערכה בשנת 2012.  

לאחר לכתו לעולמו בדרך כל בשר, פנתה הנתבעת לרשם לענייני ירושה והגישה בקשה לצו קיום צוואת המנוח משנת 2010, והתובעת הגישה התנגדות לה.

מנגד הגישה התובעת בקשה לצו קיום צוואת המנוח משנת 2012, והנתבעת מצדה הגישה התנגדות לה.

באשר לצוואה משנת 2011 לא הוגשה כל בקשה למתן צו לקיומה.

טבעו של עולם ושל דין, כי צוואה מאוחרת מבטלת רעותה שקדמה לה בזמן, ומשכך עלינו לפתוח בבחינת תוקפה של הצוואה המאוחרת שהניח אחריו המנוח. עניינו של פסק הדין שלפנינו הוא, אפוא, בחינת תוקפה וכשרותה של צוואת המנוח משנת 2012.

רקע עובדתי

1. הנתבעת, אשר תיקרא להלן לשם הנוחות: "המתנגדת" והמנוח נישאו זה לזה בשנת ... ונותרו נשואים עד מועד פטירתו של המנוח ביום ..... לשניים לא נולדו ילדים משותפים. לטענת המתנגדת, אימצו הם לחיקם את אחייניתה, גב' .... (להלן: "האחיינית"), וגידלוה בביתם כבתם לכל דבר ועניין, הגם שמעולם לא אומצה על ידם באופן פורמלי.

2. התובעת, אשר תיקרא להלן לשם הנוחות: "המשיבה" היא בת המנוח, אשר נולדה מאישה אחרת. למנוח ולאישה האחרת נולדה בת נוספת, .... ז"ל, אשר למרבה הצער נרצחה בשנת....

3. ביום 25.04.2010 חתם המנוח על צוואה, שנערכה בפני עדים, במסגרתה ביקש להנחיל מלוא רכושו למתנגדת (להלן: "הצוואה הראשונה").