אחיו של המנוח – שגסס מסרטן – טענו כי ארבעה ימים לפני מותו הוא אמר להם בבית החולים כיצד לחלק את רכושו. אלא שמומחית רפואית קבעה כי לא ייתכן שבמצבו המנוח יכול היה להביע רצון ולדבר בהיגיון.
הותר לפרסום: בית המשפט למשפחה בחיפה דחה בשנה שעברה בקשה לקיום צוואה שלכאורה ניתנה בעל-פה על ידי גבר ערירי וחולה סרטן ששכב על ערש דווי בבית החולים. השופטת שלי אייזנברג ציינה כי בהתחשב במצבו של המנוח ובתרופות שנטל, קשה לה להאמין שהדברים אכן נאמרו על-ידו.
את הבקשה לקיום הצוואה הגישו אחיו ואחייניו של המנוח באוקטובר 2012 – כ-8 חודשים לאחר מותו.
המבקשים טענו כי ארבעה ימים לפני שנפטר המנוח הקריא בפני שני חברים קרובים הוראות לחלוקת רכושו, ועורך דין שרשם את הדברים הפקיד את זכרון הדברים אצל רשם הירושה כנדרש בחוק. בצוואה הוא הוריש להם את מרבית נכסיו.
אלא שאחיותיו ואמו של המנוח טענו כי לא ייתכן שהוא הצליח להביע את רצונו באופן צלול שעה שהיה חולה סרטן על ערש דווי ואחרי אירוע מוחי קשה. המתנגדות טענו כי האחים ניצלו את מצבו וככל הנראה השפיעו עליו להסכים לדברים שהוכתבו לו מראש, ואף הצביעו על פגמים בזכרון הדברים שערך עורך הדין.
לא יוזמה של המנוח
השופטת אייזנברג ציינה כי לדרישות שונות של חוק הירושה לתוקפה של צוואה בעל פה, בהן המצווה יעמוד אל מול פני המוות, התווספה דרישת בסיס בפסיקה והיא שדברי המצווה ישקפו בדיוק את כוונתו – ובעגה המשפטית "גמירות דעת". כלומר, צריך להראות שהמצווה היה כשיר והבין את משמעות דבריו.
בדרישה זו, קבעה השופטת, המבקשים כשלו. השופטת התבססה על מסקנותיה של מומחית רפואית שמונתה על ידה, ולפיהן לא ייתכן שהמנוח היה מסוגל לחשוב, לדבר או להביע רצון באופן הגיוני. בין היתר לנוכח מצב מחלתו, האירוע שעבר והתרופות האופיאטיות שטשטשו אותו.
"מחקירת המומחית שוכנעתי כי בתרחיש המוצלח ביותר, יכול היה המנוח להשיב על שאלות שנשאל. הווה אומר כי אין מדובר בצוואתו ורצונו האמיתי אלא ביוזמתם והכוונתם של העדים את המנוח לחלק את רכושו, שלא נרחיק ונאמר רצון העדים", פסקה השופטת.
אף שבכך די היה כדי לדחות את הבקשה, השופטת המשיכה וקבעה כי הופרו כאן דרישות חוק נוספות.
כך למשל, העובדה שזכרון הדברים הופקד אצל רשם הירושה רק חודשיים לאחר עריכתו, אף שהמפקיד היה עורך דין שהחוק דורש שההפקדה תיעשה בסמוך להקראה. כמו כן, השופטת מצאה הבדלים בין הגרסה שנכתבה בכתב יד בעת ההקראה לכאורה, לבין הגרסה המודפסת שהוגשה לרשם.
בסיכומו של דבר השופטת קבעה כי יש בליבה "ספק וחשש כי אין מדובר בדברי המנוח" או שהיוזמה לעריכת הצוואה הייתה שלו. בכך היא רמזה על השפעת המבקשים ומעורבותם הפסולה.
לפיכך, השופטת קבעה כי לא השתכנעה מעל לכל ספק כי מדובר ב'צוואת אמת' כדרישת חוק הירושה.
על כן, התנגדות האם והאחיות התקבלה, והשופטת הוציאה צו ירושה במקום הצוואה. כלומר, רכושו של המנוח יחולק בין היורשים שלו לפי הדין.
- ב"כ המבקשים: מרואן מויס עורך דין צוואות
- ב"כ המתנגדות: עו"ד רנא חכים עבדאללה
עו"ד אילן אלטר טל עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין