פרסמה שמוכר ערבי אמר ״חבל שלא נהרגו יותר חיילים״ – ותפצה

במהלך מבצע ״צוק איתן״ תושבת רמלה פרסמה פוסט בפייסבוק בו התלוננה כי שמעה מוכר בקיוסק בעיר אומר את הדברים. האישה ואדם נוסף ששיתף את הפוסט יפצו את בעל הקיוסק ב-35,000 שקל על הוצאת דיבה.

בעל קיוסק ברמלה הגיש תביעה נגד תושבת העיר שביולי 2014 פרסמה פוסט בו ייחסה לו אמירות קשות נגד חיילי צה״ל. השופט אילן דפדי קיבל את התביעה לאחר שקבע כי מי שאמר את הדברים הוא לא התובע אלא קרוב משפחתו. ״יש להוקיע את התופעה בה נעשה פרסום חסר אחריות אשר יש בו משום עשיית משפט שדה״, כתב.

התובע, שמפעיל קיוסק מתוך משאית בעיר, סיפר כי הנתבעת פרסמה בעמוד הפייסבוק של ראש העירייה פוסט בו כתבה כי נכנסה לקיוסק שלו ונחרדה כששמעה את המוכר ״הערבי״ אומר ״חבל שלא נהרגו יותר חיילים״. עוד כתבה הנתבעת בפוסט ״יש לו רישיון עסק? הוא משלם מיסים כמו כולם״ ופנתה בקריאה לראש העיר ״לשלול עסקים כאלו״.

התובע ציין כי הפוסט פורסם בתקופה ביטחונית רגישה ובעקבותיו הוא סבל מחרם צרכני ומפגיעה כלכלית.

הוא הסביר כי הקיוסק שלו הוא היחיד ברמלה המופעל מתוך משאית כך שניתן היה להבין בקלות במי מדובר. את התביעה הגיש האיש גם נגד אדם ששיתף את הפוסט בקבוצת ״רמלה שלנו״ תוך הוספת המילים ״לא יאומן״.

הנתבעת טענה מצידה כי שמעה את המוכר בקיוסק אומר את הדברים ביום בו נהרגו 13 חיילי צה״ל. היא חשה חובה לפנות לראש העיר ולשתף אותו בחוויה הקשה. לטענתה, הפרסום מהווה תיאור אינפורמטיבי מתבקש בעל עניין ציבורי מהמעלה הראשונה וחלות עליה ההגנות שבחוק שכן מדובר בדברי אמת שפורסמו לצורך הגנה על עניין אישי של חיילי צה״ל והקונים הפוטנציאלים.  

היא הוסיפה כי התהיות שהעלתה בנושא רישיון העסק ותשלום המיסים היו לגיטימיות.

הנתבע טען כי פעל בתום לב כשביקש להביא לידיעת הציבור כי יש חשש שראש העיר מאפשר לעסקים לפעול ללא רישיון.

יש להיזהר בפרסום

״עובדותיו של תיק זה מלמדות עד כמה יש להיזהר בפרסום דברים ללא כל בדיקה טרם פרסומם״, כתב סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט אילן דפדי וקיבל את התביעה.

השופט ציין כי להתרשמותו התובעת אכן שמעה את מי ששימש כמוכר בקיוסק באותה עת אומר את הדברים, אך אין מחלוקת כי לא מדובר בתובע אלא בקרוב משפחתו. הוא הוסיף כי קורא סביר של הפוסט מבין כי ״המוכר״ הוא התובע, בעל הקיוסק, שלגביו שאלה הנתבעת אם יש לו רישיון עסק ואם הוא משלם מיסים.

לדבריו, אין ספק כי תוכן ההודעה השפיל את התובע בעיני הבריות ועשה אותו מטרה לשנאה ולבוז, ולכן מדובר בלשון הרע. כמו כן, יש להניח כי אם לפני הפרסום הייתה הנתבעת מבררת עם התובע אם אמר את הדברים היא הייתה מגלה שלא הוא אמר אותם.

בנסיבות אלה מדובר בפרסום שנעשה ברשלנות, פזיזות וחוסר תום לב כך שהנתבעת אינה זכאית ליהנות מההגנות בחוק.  באופן דומה קבע השופט כי גם הנתבע, ששיתף את הפוסט, אחראי לפרסום.

עם זאת, מאחר שהתובע לא הציג את רישיון העסק שלו או אישור על ניהול ספרים כחוק, הנתבעים לא חויבו בגין הפרסום בהקשר זה.

בסופו של דבר חויבו הנתבעים לפצות את התובע ב-35,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד של 7,000 שקל, כשהנתבעת חויבה ב-60% מהסכום.

• ב״כ התובע: עו״ד לשון הרע רון לוינטל
• ב״כ הנתבעים: עו״ד בן קרפל, עו״ד שלומי וינברג

* עורך דין עזרא גולדמן עוסק בדיני לשון הרע

** הכותב לא ייצג בתיק

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין