המעצבת הגרפית הועסקה במרכז הפיתוח של החברה כ-5 שנים בשכר חודשי ממוצע של 18,000 שקל. בית הדין לעבודה קבע באחרונה שלא התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק.
ב-2008 מעצבת גרפית בוגרת בצלאל הגישה מועמדות למשרה במיקרוסופט ישראל. מועמדותה נדחתה אך החברה הציעה לה להתקשר במתכונת של יועצת חיצונית לצורך פרויקט נקודתי. המעצבת הסכימה ובין הצדדים נחתם "הסכם קבלן עצמאי".
בשנים שלאחר מכן הועסקה המעצבת במעבדת החדשנות במרכז הפיתוח של החברה וייצרה "אבות טיפוס" לממשקי משתמש. ב-2013 יצאה לחופשת לידה וכששבה הודיעה לה החברה שההתקשרות ביניהן תסתיים בתוך 4 חודשים.
ביוני 2014 הגישה המעצבת תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב וביקשה להכיר ביחסי עובד-מעסיק בין הצדדים כך שבין היתר ישולמו לה זכויות סוציאליות שונות ופיצויי פיטורים.
לדבריה, מתכונת ההעסקה "נכפתה עליה" והיא הסכימה לעבוד באופן הזה רק כי קיוותה שהדבר יהווה עבורה "דלת כניסה" להיקלט כעובדת בחברה. לטענתה, תפקידה היווה חלק בלתי נפרד ממרקם כוח האדם של הנתבעת.
היא הוסיפה שהשירותים שנתנה לחברה היו עיסוקה העיקרי והיו לה הכנסות נוספות שוליות ביותר.
התובעת טענה עוד שרוב הזמן עבדה ממשרדי הנתבעת, הייתה כפופה למנהל מעבדת החדשנות והשתתפה בארועים חברתיים וטיולים.
הנתבעת טענה מצדה שהתובעת הייתה ספקית חיצונית והדבר עולה בבירור מההסכם. היא הוסיפה שהיקף השירותים שסיפקה התובעת לא היה קבוע והשתנה באופן מהותי מדי חודש ובכל מקרה השירות שנתנה היה "שולי ונלווה" ולא חלק מליבת הפעילות שלה.
עוד טענה החברה שמספר פעמים הציעה לתובעת להגיש מועמדות למשרות שהתפנו אך היא לא הייתה מעוניינת לעבור לעבוד במשרה מלאה כי רצתה לגדל את ילדיה הקטנים.
"אדון לזמנה"
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין מבית הדין לעבודה בתל אביב דחתה את התביעה. היא הזכירה שהשאלה האם אדם מוגדר "עובד" אינה מוכרעת על פי רצון הצדדים בהכרח ויש לבחון את הנסיבות בהתאם למבחנים שקבעה הפסיקה.
השופטת ציינה שמצד אחד ניכר שהשרותים שנתנה התובעת לנתבעת היוו חלק בלתי נפרד מפעילות החברה, אך מכלול הנתונים מצביע על כך שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק אלא קשר שבין מזמין שירותים לקבלן עצמאי.
לדבריה, הוכח שהתובעת ביצעה את רוב עבודתה מהבית להבדיל מיתר עובדי החברה. כמו כן, היא לא הוכיחה שהשתתפה בארועים או כנסים שיועדו לעובדי הנתבעת.
יתר על כן, התובעת לא הייתה מחויבת לחברה והייתה רשאית לתת שירותים לגופים מתחרים כעצמאית ובכך להגדיל את "סיכויי הרווח" שלה.
בנוסף, היא הייתה "אדון לזמנה", היקף העבודה של השתנה מדי חודש וניכר מעדותה שמתכונת וזו הייתה נוחה לה כאם צעירה.
השופטת הדגישה שהתובעת ידעה והבינה שמכוח ההסכם עליו חתמה היא מוגדרת כנותנת שירותים עצמאית וטענתה שמערכת יחסים זו נכפתה עליה לא הוכחה.
בנוסף קבעה השופטת שדין התביעה להידחות גם מאחר שהתמורה ששולמה לתובעת היתה גבוהה משמעותית מהתמורה ששולמה לעובדת השכירה שהחליפה אותה.
התובעת חויבה בהוצאות של 25,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עודד ערמוני
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אלינור אהרונסון
עו"ד אלן גוסילס
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין