פרודת מוריש נחשבת ל"בת-זוגו" לפי חוק הירושה?

בית המשפט שב והדגיש כי הגישה הפורמלית - לפיה כל עוד המנוח ופרודתו היו נשואים על הנייר, הגם שחיו בנפרד - היא המושלת בכיפה

נשואה שהייתה פרודה מבעלה למשך כ-5 שנים תירש אותו אחרי מותו - כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בירושלים. בתם של השניים אומנם התנגדה לראות באימה כ"בת זוג" של אביה היורשת אותו, נוכח הפרידה, אך השופטת הילה גלבוע הדגישה שכל עוד הם היו נשואים על הנייר, הרי שלפי הפסיקה זכאית האם להיכלל כיורשת בצו ירושה.

התובעת והמנוח התחתנו ב-1984 והביאו לעולם שישה ילדים, ביניהם המתנגדת. בפברואר 2023 הלך האב לעולמו. לאחר מספר חודשים עתרה האם בפני רשם הירושה לצו ירושה שלפיו היא יורשת חצי מהעיזבון, ואילו ילדיה יורשים את החצי האחר. בתגובה הגישה בתה את ההתנגדות למתן הצו - וההליך התגלגל לבית המשפט.

התנגדות הבת נסמכה על שתי טענות מרכזיות: האחת, קיומה של צוואה כביכול לטובתה. לטענתה בשיחות שערך עימה אביה, הבטיח לה שכל עיזבונו - לרבות משק במושב - יועבר אליה אחרי מותו.

הטענה הנוספת תקפה את היות האם "בת-זוג" של המנוח לפי חוק הירושה. הבת סיפרה בהקשר הזה שהוריה היו פרודים למשך 4.5 שנים עד למות אביה, כך שהלכה למעשה אימה אינה יכולה להיחשב לזוגתו היורשת אותו.

האם, מצדה, ביקשה להדוף את טענות בתה, אחת לאחת. בעניין הצוואה נטען שלא הובאה ראיה כלשהי לקיומה של צוואה לטובת המתנגדת. אשר להחשבתה כיורשת טענה האם שמדובר במבחן פורמלי, לפיו כל עוד היא והמנוח היו נשואים על הנייר - הרי שהיא זכאית לרשת אותו.

הפסיקה ברורה

ואכן, השופטת גלבוע קבעה שצודקת האם בטענותיה. היא הדגישה שהבת לא הוכיחה קיומה של צוואה כלשהי לטובתה, ומכאן שאין מקום לסטות מכללי ההורשה על-פי דין. "אמנם מצווה לקיים את רצון המת, אולם בנסיבות בהן המנוח לא הותיר אחריו צוואה, לא ניתן להידרש לרצונו המשוער של המנוח שלא השתכלל לכדי צוואה, ויש לפעול על פי ברירת המחדל הקבועה בחוק הירושה - ירושה על פי דין", כתבה.

אשר למחלוקת הנוספת, החשבת האם כ"בת-זוג" של המנוח לפי חוק הירושה, הסבירה השופטת שהפסיקה בעניין זה ברורה למדי, וכי "הגישה הפורמלית" היא זו המושלת בכיפה. על-פי גישה זו, כל עוד בני הזוג היו נשואים על הנייר - הגם שהיו פרודים - יירש הנותר בחיים את הנפטר.

בהקשר לכך חידדה השופטת כי המקרה שלפניה אינו חריג כלל ועיקר, שכן במקרים קיצוניים בהרבה הפסיקה הכירה בפרוד כיורש הנפטר. כך למשל, באחד המקרים החיל בית המשפט את הגישה הפורמלית בקשר לבני זוג שהיו פרודים למשך 40 שנה (!), מתוכן 36 שנה בהן ניהלה האישה קשר עם בן-זוג חדש כידוע בציבור.

לקראת סיום העירה השופטת שהבת טענה אומנם במסגרת התנגדותה כי הוריה היו בהליכי גירושין ערב מות אביה, אלא שבפועל היא לא הציגה אסמכתה להליך גירושין שהתנהל בין בני הזוג בבית הדין הרבני.

בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית ההתנגדות, ועל מתן צו ירושה כבקשת האם. בתה חויבה לשלם לה 10,000 שקל הוצאות משפט.

• ב"כ התובעת: עו"ד כרמי רונן
• ב"כ המתנגדת: עו"ד זאב פרבר

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.