בפסק דין עקרוני חייב בית הדין הארצי את חברת החשמל לפצות מאבטחת ב-130,000 שקל. בית הדין הרחיב משמעותית את פרשנות המושג ״אפליה״ וקבע כי הוא עשוי לכלול גם הערות ומסרים סמויים.
מאבטחת שהועסקה ב-2010 במתחם רידינג של חברת החשמל טענה כי שובצה לתפקיד זוטר רק בשל מינה ופוטרה כי סירבה להביא פחית משקה לעובד אחר. בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתה לעניין השיבוץ. לאחרונה התקבל ערעורה ונקבע כי היא זכאית לפיצוי גם בשל סביבת העבודה העוינת ונסיבות פיטוריה.
הצעירה החלה לעבוד במתחם במרץ 2010 באמצעות חברת כוח אדם. היא סיפרה שהממונה עליה מטעם חברת החשמל סירב לשבצה לתפקיד ״מאבטחת ליוויים״ (שכולל ליווי עובדי החברה למשימות מעבר לקו הירוק) רק בשל היותה אישה והיא שובצה לבסוף לתפקיד אבטחה רגיל, ששכרו נמוך יותר.
היא הוסיפה כי במהלך העסקתה הייתה חשופה להערות חוזרות ונשנות מצד חבריה לעבודה בקשר למראה החיצוני ולעובדה שהיא ממלאת ״תפקיד של בנים״.
עוד לדבריה, כ-3 חודשים לאחר תחילת עבודתה התעורר ויכוח בינה לבין עובד אחר שדרש ממנה להביא לו פחית משקה ממתקן שהיה מחוץ למתחם. היא סירבה וסגן קצין הביטחון התערב והורה לה לעזוב לאלתר את המקום. זמן קצר לאחר מכן היא פוטרה.
המאבטחת טענה כי אירועים אלה ואחרים היו חלק מהתנהלות מפלה מתמשכת על רקע מינה וחלק מהניסיון לשמר את ה״קליקה הגברית״ במתחם.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל את התביעה חלקית. הוא קבע שהדרת המאבטחת מתפקיד האבטחה הבכיר יותר היווה אפליה פסולה. חברת החשמל חויבה לפצות אותה ב-30,000 שקל.
העובדת ערערה הן על גובה הפיצוי והן על דחיית טענותיה ביחס לתנאי עבודתה ולנסיבות סיום העסקתה.
חברת החשמל טענה מצדה כי אין מקום לחייב אותה לפצות את המאבטחת מאחר שלא התקיימו ביניהן יחסי עובד-מעסיק. היא הוסיפה שגם עובדים גברים נדרשו להביא שתיה מהמתקן ולא היה מדובר בדרישה ייחודית מהתובעת.
פערים ביחסי הכוחות
אך בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המאבטחת. בפסק דין מקיף קבעה השופטת נטע רות כי יש לנקוט בפרשנות מרחיבה למושג האפליה שבחוק שוויון הזדמנויות ולכלול בתוכו גם מנגנונים סמויים ולעתים לא מודעים התורמים בסופו של דבר לשימור הפערים המגדריים ולהדרת נשים מסוגים שונים של עבודות.
השופטת ניתחה את הגישות השונות בשיח הפמיניסטי וציינה כי פסק דינו של בית הדין האזורי מתבסס במידה רבה על הגישה הליברלית התובעת ייצוג שווה של נשים. השופטת ביקשה להרחיב את תחולת החוק בהתאם לשיח הפמיניסטי הרדיקלי תוך שימת דגש על חשיפת פערים ביחסי כוחות, כפיפות מגדרית ואלמנטים המפחיתים את תרומתה של העובדת מתוקף היותה אישה.
תקרית הפחית לדבריה מביאה לידי ביטוי את ״השוליות התעסוקתית של העובדת כאישה ואת הכפפתה "לקול הגברי" שדרש ממנה באופן משפיל לתת שירות "המנמיך" אותה בהיבט האישי והמקצועי״.
בקשר לטענת החברה כי מדובר היה בפרקטיקה מקובלת ציינה השופטת שגם אם הדבר נכון עדיין מדובר באפליה כשהדרישה מופנית לאישה בסביבת עבודה גברית.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שעל חברת החשמל לפצות את התובעת ב-70,000 שקל על האפליה וב-58,753 שקל נוספים על אובדן הכנסות. נציגי הציבור הצטרפו לפסק הדין.
השופטות סיגל דוידוב מוטולה ולאה גליקסמן הצטרפו לניתוח העקרוני של השופטת רות אך סברו בדעת מיעוט שבנסיבות המקרה לא הוכחה סביבת עבודה מפלה.
- ב״כ המערערעת: עו"ד עבודה ערן גולן, עו"ד הגר זוסמן
- ב״כ חברת החשמל: עו"ד חגי ורד, עו"ד ניר גל, עו"ד אלעד גרשקוביץ
עו"ד רמה לשם
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין