הבן טען שאביו נתן לו במתנה מבנה במשק כפיצוי על התעללות שספג ממנו בילדותו. טענותיו נדחו לאחר שלא הוכיח כי נערך ביניהם הסכם כלשהו או כי ניתנה לו רשות מפורשת או משתמעת לגור במקום.
בית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אב כנגד בנו. האב טען כי ב-2013 הבן פלש בכוח לאחד המבנים במשק שנמצא בבעלותו. הבן טען מנגד כי אביו התעלל בו לאורך כל חייו וכפיצוי העניק לו את המבנה במתנה בשני הסכמים שנכרתו ביניהם. טענותיו של הבן נדחו בהיעדר הוכחה.
בתביעה שהוגשה ב-2014 טען האב, שנמצא בשנות ה-80 לחייו, כי עד לפני כ-5 שנים הבית שימש אותו כמחסן. לטענתו, במהלך 2013 הנתבע פלש לבית ומאז הוא גר במקום ואף ביצע בו שינויים ללא הסכמתו. הוא הוסיף כי הנתבע ניצל את גילו ומצבו הבריאותי הרעוע כדי להשתלט על הנכס וכל דרישותיו כי יתפנה עלו בתוהו.
הנתבע טען מנגד כי הוא מחזיק בבית כדין מכוח רשות שנתן לו אביו כפיצוי על ההתעללות הקשה אותה ספג מהוריו לאורך כל חייו.
לדבריו, ב-1989, כשנתיים לאחר שסיים את שירותו הצבאי ועקב מצבו הנפשי התעמת עם אביו בעניין ההתעללות וסוכם ביניהם כי כפיצוי הוא ימסור לו את הבעלות בבית. בהקשר זה הציג הנתבע מסמך מ-1995 מיו״ר וועד האגודה השיתופית המאשר כי הבית בבעלותו.
הוא הוסיף כי בשלהי 2016 ובתיווכו של רב מכר המשפחה נכרת בינו לבין אביו הסכם נוסף בו התחייב האחרון להעביר לידיו את הזכויות במשק.
התובע השיב כי רק ב-1991 ירש מאביו המנוח את המשק כך שלא סביר שהבטיח לנתבע את המבנה בשנות ה-80. הוא הוסיף כי מעולם לא נכרת בינו לבין בנו הסכם בעל פה או בכתב, כפי שעולה בבירור מעדות הרב שהוזמן להעיד מטעם הנתבע. הוא גם מעולם לא נתן הרשאה לנתבע להשתמש במשק או בבית ובכל מקרה גם אם ניתנה הרשאה הוא רשאי לבטלה.
התנגד מהתחלה
השופטת פאני גילת כהן קיבלה את התביעה. היא קבעה שחומר הראיות מוליך למסקנה שהתובע לא נתן לנתבע כל הרשאה לשימוש בבית או במשק אם מכוח הסכם ואם כמחווה של רצון טוב.
השופטת קבעה שהמסמך מיו״ר האגודה השיתופית נמסר לנתבע רק כהוכחה על מגוריו במושב והוא אינו מעיד על זכויות כלשהן בנכס. היא ציינה כי מדובר במסמך שנוסח באופן חובבני ובכל מקרה לאגודה השיתופית אין סמכות לקבוע את מעמדן של זכויות במשקים חקלאיים.
בנוסף קבעה השופטת שהנתבע לא הוכיח קיומו של הסכם מחייב מ-2016 ומעדות הרב שתיווך בין הצדדים עולה שלכל היותר מדובר היה בניסיון לגשר ביניהם בדרכי שלום.
עוד קבעה השופטת כי הנתבע לא הוכיח שאביו התחייב לתת לו את המשק במתנה שכן התחייבות מעין זו טעונה מסמך בכתב, שלא הוצג. אין גם הוכחה לכך שהתובע הסכים בשתיקה או התנהגות לכך שהבן יגור בבית וניכר שהוא התנגד לכך מהתחלה ופנה ללא שיהוי לעזרת בית המשפט.
בסיכומו של דבר קבעה השופטת שעל הנתבע להתפנות מהבית בתוך 30 יום. הנתבע חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
עו"ד שירלי גדניר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין