תלמיד ישיבה כבן 20 שבר רגל במהלך פעילות במדשאות אוניברסיטת חיפה ותבע פיצוי מהאוניברסיטה ומהישיבה: מי מהנתבעות חויבה בתשלום? ומה לגבי אחריות התלמיד הבוגר למעשיו?
תלמידי ישיבת סרט ויזניץ' שבחיפה יצאו ביולי 2004 לערב פעילות חברתית במדשאות אוניברסיטת חיפה, כפי שנהגו לעשות מדי שבוע. התלמידים ישבו ושרו ולאחר מכן החלו להתרוצץ בדשא.
לכתבות נוספות בנושא:
בשלב מסוים, אורות המדשאה כבו, ואחד התלמידים, כבן 20, נתקל באבן גדולה – חלק מעמוד קורינתי עתיק – שהוצבה במרכז המדשאה. כתוצאה מכך רגלו נשברה.
בתביעה שהגיש נגד אוניברסיטת חיפה והישיבה טען התלמיד כי שתיהן התרשלו: הישיבה כשלא השגיחה עליו כראוי והאוניברסיטה בכך שהציבה אבן גדולה במרכז מדשאה ללא גידור או אזהרה ובכך שכיבתה את האורות אף ששהו במקום אנשים.
הישיבה טענה בין היתר, כי מטרת הפעילות לא הייתה התרוצצות וכי אינה אחראית למעשיהם הקונדסיים של התלמידים. האוניברסיטה הוסיפה שמדובר באבן גדולה שאי אפשר לפספס אותה, ושתי הנתבעות טענו כי התובע – אדם בוגר – התרשל בעצמו.
האוניברסיטה הוסיפה, כי אורות המדשאה אמורים לדלוק כל הלילה ואין כל עדות שהייתה תקלה בתאורה באותו הערב. מה גם, שהמדשאה היא שטח פרטי שאסור היה להיכנס אליו ללא תיאום מראש.
"גידור למוות"
השופטת פנינה לוקיץ' מבית משפט השלום בקריות קבעה כי תלמידי הישיבה, שהגיעו מדי שבוע לאוניברסיטה בשעות הערב, הוכנסו ללא בעיה ומעולם לא נדרשו לתאם את הגעתם.
השופטת ציינה כי האוניברסיטה היא שאפשרה למבקרים להיכנס למדשאה בשעות הערב, ולכן הייתה צריכה לצפות שכיבוי האורות ייצור סיכון, בפרט כשניצב במרכז המדשאה פסל אבן גדול.
ואולם, בניגוד לטענת התובע, לשיטת השופטת לא היה מקום לגדר או להבליט את האבן הגדולה והבולטת. "... קביעה כזו משמעה "גידור למוות" או לחלופין מניעת תוספות קישוט וחן במקומות ציבוריים בניגוד לאינטרס ציבורי חשוב לא פחות של יפוי המרחב הציבורי, שכן כל פסל המוצב במקום ציבורי כלשהו יכול להוות סיכון למי שבוחר להתעלם מקיומו במקום!", נכתב בפסק הדין.
לגבי הישיבה קבעה השופטת, כי גם אם התלמידים היו בוגרים, עדיין היה עליה להזהיר אותם מפני הסכנות, להשגיח על הפעילות ולמנוע את ההתרוצצות.
עם זאת, באופן די נדיר, ייחסה השופטת לתובע אשם תורם משמעותי של 40%. השופטת סברה, כי התובע – שהמשיך לרוץ גם לאחר כיבוי האורות – התנהג באופן לא סביר, שאינו עולה בקנה אחד עם המצופה מבחור בן 20. את שאר האחריות חילקה בין האוניברסיטה – 40% ובין הישיבה – 20%.
עוד קבעה השופטת לוקיץ' כי התובע הפריז בנזקיו: כך למשל, הוא טען שנעדר מהישיבה במשך 4 חודשים אך הוכח שכבר הלך לבית המדרש כעבור חודשיים. עוד הוא טען, כי היה תלמיד חכם בצורה יוצאת דופן, מה שמצדיק לפסוק לו הפסדי שכר גבוהים במיוחד, בעוד שגיליון הציונים שהציג העלה ציונים ממוצעים.
בסופו של דבר, לנוכח העובדה שבכל זאת אושפז, עבר תקופת החלמה לא קצרה, נפגע גם נפשית והפסיד שכר ופנסיה, היא אמדה את נזקי התובע על 502,600 שקל שבהפחתת האשם התורם מסתכמים ב- 301,560 שקל. לסכום יתווסף שכר טרחת עו"ד של 17.5% מהפיצוי וכן 10,000 שקל עבור הוצאות.
* עו"ד דרור תגר עוסק בדיני נזיקין, ביטוח ורשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות באי הכח לא אוזכרו בפסק הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין