פינוי-בינוי בת"א התעכב. הפיצוי: כ-200 אלף ש'

בעלת 3 דירות ברחוב קהילת לודג' תבעה פיצוי על 32 חודשי איחור במסירה. ביהמ"ש הכיר בכמחצית התקופה - ודחה דרישה לסכום נוסף בגין עוגמת נפש

פינוי-בינוי בתל אביב התעכב – ובעלת שלוש הדירות מושא הפרויקט תפוצה ב-193,648 שקל בתוספת הוצאות. כך קבע לאחרונה בית משפט השלום בעיר. השופט יאיר דלוגין הכיר ב-19 מתוך 32 החודשים הנתבעים ככאלה שנגרמו באשמת היזמיות, והורה על קיזוז סכומים ששולמו כבר לבעלת הדירות. גם דרישתה לפיצוי נפרד בגין עוגמת נפש, נדחתה.

התובעת ירשה מאמה שלוש דירות ברחוב קהילת לודג' שבתל אביב. לטענתה חתמה ב-2014 על הסכם פינוי-בינוי בקשר לדירות, הכולל לוח זמנים סדור בקשר לסיום העבודות ומסירת המפתחות – ואולם לטענתה, התהליך התעכב בכמעט שלוש שנים. כך, לדבריה החזקה אמורה הייתה להינתן במהלך ספטמבר 2018, אלא שבפועל - הוענקה רק במאי 2021.  

בעלת הדירות העמידה את תביעתה על כמיליון שקלים, המורכבים מ-816,500 שקל פיצוי סטטוטרי לפי חוק המכר (דירות) ו-170 אלף נוספים, בין היתר עבור עוגמת הנפש שהייתה מנת חלקה.

היזמיות, לעומת זאת, טענו לשלל סיבות שאינן באשמתן אשר גרמו לעיכוב השלמת הפרויקט, כגון מגפת הקורונה והתנהלות מול רשות העתיקות. "אם לא מונים את העיכובים הנ"ל, לא היה איחור כלשהו", טענו הנתבעות – שביקשו לדחות את התביעה.

חוק המכר לא חל

לאחר שבחן את מסכת הראיות, מצא השופט דלוגין כי המועד שבו היה על היזמיות למסור את הדירות בפועל חל ביולי 2019, כלומר כמעט שנה לאחר המועד לו טענה התובעת. עוד הוא קבע שיש לדחות את המסירה בשלושה חודשים, בשל מגפת הקורונה, כך שהמסירה צריכה הייתה להתבצע באוקטובר 2019. אלא שבפועל הדירות נמסרו במאי 2021, באיחור של כ-19 חודשים.  

בתוך כך קבע השופט שחוק המכר (דירות) לא חל בנסיבות המקרה, ולכן בעלת הדירות אינה זכאית לפיצוי הסטטוטורי המעוגן בו, אלא רק לנזקיה שהוכחו בפועל. בהקשר לכך, קבע שיש לקזז מהפיצוי הסופי סכומים שקיבלה כדמי השתתפות בהוצאות מגורים חלופיים, בסך 2,800 שקל לחודש. את דמי השכירות הראויים העמיד על 6,000 שקל.

יוצא, אם כן, שהתובעת זכאית לפיצוי של 3,200 שקל (ההפרש שבין 6,000 ל-2,800) במכפלת 19 חודשי האיחור שהוכרו – ובסיכום העניין ל-183,684 שקל. כמו כן נפסקו לטובתה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל והוצאות משפט. דרישתה לפיצוי נוסף ונפרד בשל עוגמת נפש, לעומת זאת, נדחתה על-ידי השופט.

"לא ניתן בכתב התביעה פירוט כלשהו לגבי איזה עוגמת נפש מדובר וממה נגרמה עוגמת הנפש, ומכאן שיש להסיק כי הכוונה לעוגמת הנפש שנגרמה לתובעת עקב כך שהנתבעות לא פיצו אותה על האיחור במסירה", כתב השופט, ואולם למסקנתו "די בכך שאין פירוט מינימאלי בנושא בכתב התביעה ובסיכומים, ואין התייחסות בכלל לנושא בתצהירים, כדי לדחות את התביעה בעניין זה".

• ב"כ התובעת: עו"ד עמית שלו
• ב"כ הנתבעות: עו"ד עינב כהן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.