לאחר שהקבוצה החליפה בעלים, הפיזיותרפיסט תבע זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים מהבעלים הקודמים. הבעלים טענה שהוא עבד כעצמאי, אך ביה"ד קבע כי הוא הועסק כשכיר וזכאי לזכויות.
בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה ביחסי העבודה שהתקיימו בין הבעלים הקודמים של קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון לבין הפיזיותרפיסט שהעסיקה לצורך טיפול בפציעות של חברי הקבוצה. בניגוד לטענת הבעלים, השופטת אסנת רובוביץ-ברכש קבעה כי הפיזיותרפיסט הועסק כשכיר ולכן פסקה לטובתו כ-30 אלף שקל בגין הזכויות שלא שולמו לו ומלוא פיצויי הפיטורים שהיה זכאי לקבל.
הפיזיותרפיסט – התובע בהליך – החל לטפל בחברי קבוצת הבוגרים של הפועל ראשון לציון ביולי 2010, לאחר שחתם על הסכם התקשרות מול בעליה הקודמים של הקבוצה – עמותה בשם "קבוצת הפועל ראשון לציון". בפסק הדין לא צוין אם יחסי הצדדים הוגדרו בהסכם.
התובע סיפר שבאוגוסט 2014 הבעלות על הקבוצה הועברה לידי עיריית ראשון לציון והוא פוטר מתפקידו ללא הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע. בהמשך הוא ביקש מהעמותה שתשלם לו פיצויי פיטורים ואת מלוא זכויותיו הסוציאליות, אך היא הסכימה לשלם לו רק את הסכום שנצבר לטובתו בקרן הפיצויים (12,900 שקלים).
בתביעתו שהוגשה כשנה לאחר מכן, הוא ביקש להכיר ביחסי העבודה שהתקיימו בינו לבין העמותה ולחייב אותה לשלם לו את המגיע לו על פי חוק.
מנגד, העמותה-הנתבעת טענה שהתובע לא הועסק כעובד מן המניין אלא שהיא שכרה את שירותיו. כהוכחה, היא ציינה כי ברובה הגדול של תקופת ההתקשרות, התובע העניק טיפולים לחברי הקבוצה בקליניקה שהקימה עמו לאחר תקופה שבה סיפק לה את שירותיו כעצמאי. כמו כן, נטען כי בשונה מעובדים "רגילים", הוא לא נדרש להגיע לאימוני הקבוצה ושעות העבודה שלו לא היו כפופות אליהם.
באשר לנסיבות סיום יחסי הצדדים, הנתבעת טענה שהיחסים הסתיימו במאי 2014 – ולא באוגוסט – לאחר שהודיעה לתובע על חילופי הבעלות בקבוצה. משכך, היא סברה שהוא לא זכאי לקבל דבר מעבר לסכום שנצבר לטובתו בקרן הפיצויים.
"הפיזיותרפיסט של הקבוצה"
בחינה של הסכם ההתקשרות והמתכונת שבה הצדדים קיימו אותו הובילה את השופטת רובוביץ-ברכש למסקנה שהתובע הועסק כעובד מן המניין החל מיולי 2010 ועד למאי 2014.
קביעה זו התבססה בין היתר על כך שתפקידו הוגדר בהסכם כ"פיזיותרפיסט של הקבוצה", ועל העובדה שהנתבעת הפיקה לו תלושי שכר ודיווחה לרשויות על העסקתו כשכיר.
יתרה מכך, ובשונה מעובדים "עצמאים", שעות העבודה של התובע היו כפופות למועדים שבהם התקיימו אימוני הקבוצה והוא אף לא נדרש לספק מחליף בימים שבהם נעדר מהעבודה.
בנוסף, השופטת מצאה כי בקליניקה שהקימו הצדדים טופלו גם שחקנים מקבוצות אחרות, וכי התובע הפיק לנתבעת חשבוניות מס עבור טיפולים שהעניק במסגרתה לחברי הקבוצה. לפיכך, השופטת שוכנעה שהקליניקה פעלה בנפרד וללא כל קשר לכך שהנתבעת העסיקה אותו כשכיר.
באשר להליך הפיטורים, הנתבעת הוכיחה שהיא הודיעה לתובע על חילופי הבעלים. מאחר שבנסיבות אלה היא ממילא לא הייתה יכולה להמשיך להעסיק אותו, השופטת קבעה שהיא לא הייתה צריכה לערוך לו שימוע. אלא שלמעט הפרשות לפנסיה, הנתבעת לא הוכיחה שהיא שילמה לתובע דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ואת מלוא הפיצויים שהיה זכאי לקבל. משכך, תביעתו ברכיבים אלה התקבלה.
בסופו של יום הנתבעת חויבה לשלם לתובע 30,105 שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך 8,000 שקלים.
עו"ד אבי רסיוק
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין