העובד נפל מפיגום מאולתר בזמן שהתקין מסתור כביסה. נקבע שגם המעסיק וגם קבלן פרויקט הבנייה התרשלו והם חויבו לפצותו ב-435,000 שקל
עובד שנפגע מנפילה מפיגום הגיש תביעה נגד מעסיקתו ונגד קבלן הבניה. כל אחד מהנתבעים התנער מאחריותו לתאונה והטיל אותה על השני. בית משפט השלום בנצרת דן בשאלת האחריות וקבע לאחרונה ששניהם התרשלו כיוון שכל אחד מהם יכול היה לצפות את התרחשות הנזק ואף אחד מהם לא נקט אמצעים סבירים למניעת התאונה. עם זאת הטילה השופטת רגד זועבי אחריות גדולה יותר (60%) על הקבלן כבעל השליטה באתר הבנייה, שלא הוכיח שמינה מנהל עבודה ושבוצעו בדיקות תכופות של הפיגום כמתחייב.
התובע עבד בחברה העוסקת בהתקנת מסתורי כביסה. במאי 2015 הוא נשלח מטעמה להתקין מסתור כביסה בפרויקט דיור בנשר, במסגרת הסכם בין החברה לבין קבלן הבנייה.
התובע הגיע לאתר הבניה ביחד עם שני עובדים נוספים. בזמן שביצעו את העבודה על פיגום מאולתר בגובה 3-4 קומות, החזיק התובע במעקה שבדיעבד התברר כי היה משוחרר, נפל ארצה ונחבל.
התובע טען שהמעסיקה והקבלן נושאים באחריות מלאה לתאונה מכוח עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. לטענתו, הם לא דאגו לסביבת עבודה בטוחה, לא בדקו את בטיחות הפיגום ולא סיפקו אמצעי מגן.
המעסיקה טענה, בין היתר, שיש להטיל את כל האחריות על הקבלן, שהעבודה בוצעה לפי שיטת עבודה מקובלת, שהתובע קיבל הדרכות לעבודה בגובה ושהקבלן לא בדק את תקינות הפיגום.
הקבלן טען לעומת זאת שיש להטיל את מירב האחריות על המעסיקה שלא הנחתה את העובד שלה, לא פיקחה ולא הנחילה שיטת עבודה ברורה. לחילופין טען הקבלן שגם אם יחויב לפצות את התובע, הוא זכאי לשיפוי מהמעסיקה מכוח סעיף בהסכם ביניהם.
המעסיקה טענה בתגובה שמדובר בהסכם סטנדרטי שנוסח על ידי הקבלן ולא מדובר בהתחייבות שלה לבטח את אחריותו האישית.
המוסד לביטוח לאומי שהצטרף להליך כתובע, הכיר בתאונה כתאונת עבודה. הוא טען שיש להטיל את מירב האחריות על הקבלן ותבע לקבל ממנו החזר על גמלאות ששולמו לתובע.
אחראים ביחד
השופטת זועבי ציינה שהתובע נפל מגובה של 3-4 קומות ללא רתמת בטיחות, ומדובר ברשלנות של המעסיקה, שלא סיפק אמצעי הגנה ולא הדריכה את העובד לגבי אופן ביצוע העבודה.
בנוגע לקבלן קבעה השופטת כי גם הוא הפר את החובות המוטלות עליו מכוח החוק בנוגע לאספקת אמצעי מיגון, מינוי מנהל עבודה, פיקוח על העבודה ובדיקת הפיגומים. בשל היותו בעל השליטה באתר נקבע כי יש להטיל עליו את מירב האחריות, ונקבע כי הוא יישא ב-60% מהאחריות והמעסיקה ב-40%.
הצדדים הסכימו שהפיצוי לתובע יעמוד על 435,000 שקל, לא כולל תשלומים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי.
בהתאמה נקבע שהמעסיקה תשלם לתובע 174,000 שקל והקבלן ישלם לו 261,000 שקל. בנוסף ישלם הקבלן לביטוח לאומי סכום של 72,424 שקל בגין התגמולים ששולמו לתובע, ושכ"ט עו"ד בסך 17,000 שקל.
בכל הנוגע לטענה החוזית נקבע שלפי הוראות ההסכם לא ניתן לקבוע שהמעסיק קיבל על עצמו לשפות את הקבלן בנזק שייגרם לצד שלישי בשל רשלנותו של הקבלן או אחריותו.
- שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין
עו"ד אסתר מצגר
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין