האם חייב להיות מגע פיזי בין רכב לבין נפגע כדי שיזכה בפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? לא בהכרח. בתי המשפט כבר הכירו בתאונות דרכים שנגרמו בגלל בהלה מהופעה פתאומית של רכב או מנסיעה פרועה
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו דורש מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב כדי להכיר במקרה כתאונת דרכים שמצדיקה פיצויים. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי ההשפעה של מכונית בגרימת תאונה יכולה להיות נפשית בלבד, ולפיכך גם מקרים שאינטואיטיבית לא ניטה להגדיר כתאונת דרכים הוכרו כ"תאונת דרכים" לפי החוק. כך, פגיעות שהתרחשו בשל בהלה מרכב חולף הוגדרו לא אחת כתאונת דרכים שמזכה את הנפגע או הנפגעת בפיצוי. נביא דוגמאות לצורך ההמחשה.
במקרה אחד מורה נהיגה, שנבהל במהלך שיעור מ"כמעט תאונה", קיבל התקף לב ונפטר למחרת. בית המשפט פסק כי האירוע נחשב לתאונת דרכים ויורשיו זכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ת"א 343/91 רון נ' הפניקס חברה לביטוח).
במקרה אחר, אישה שהלכה בשולי הכביש נבהלה מרכב שעבר במרחק של כמטר ממנה. היא ברחה הצידה, החליקה על חצץ ונפגעה. האישה הגישה תביעה נגד המועצה המקומית בטענה שהנפילה אירעה כתוצאה מרשלנות המועצה באחזקת הכביש אבל בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי בנסיבות העניין מדובר בתאונת דרכים (ת"א 2683/01 עומרי נ' מועצה מקומית נחף) . לפיכך, כדי לזכות בפיצוי האישה הייתה צריכה לתבוע את חברת הביטוח שביטחה את הרכב (או את "קרנית" – הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים אם לא הצליחה לאתר את הרכב).
לא כל בהלה סובייקטיבית
עם זאת, לא בכל פעם שאדם נבהל מרכב חולף ונפגע הוא יוכר כנפגע תאונת דרכים, גם אם סובייקטיבית המכונית היא שגרמה לבהלה והייתה גורם הכרחי להתרחשות הנזק. זאת, משום שלא כל מקרה שבו רכב מעורב בפגיעה של אדם נחשב כתאונת דרכים לפי החוק.
כך למשל, נהגת קלנועית שנסעה בכביש צר נבהלה מרכב חולף, סטתה והתהפכה. באותו מקרה נמצא שאמנם הנהגת סטתה ונפגעה כיוון שנבהלה, אף על פי כן בית המשפט קבע כי האירוע לא נחשב כתאונת דרכים. זאת, משום שהנהגת נסעה בכביש הזה פעמים רבות ובעבר רכבים אחרים לא גרמו לה לבהלה, כך שלא היה גורם אובייקטיבי שגרם או היה אמור לגרום לתגובה הזו (ת"א 3509/99 גוטליב נ' קנטור).
במקרה אחר, רוכב אופניים נבהל מצפירה פתאומית של רכב שהגיח מאחוריו, איבד שליטה על האופניים, התהפך ונפגע. האירוע לא הוכר כתאונת דרכים מאחר שמדובר ברוכב אופניים מנוסה, ועל כן, אובייקטיבית, לא הייתה לו סיבה להיבהל מהצפירה (ת"א 1396/07 פורטנוי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים).
מבחנים של סיכון ושכל ישר
אז מה ההבדל בין המקרים שהוכרו כתאונות דרכים לבין אלה שלא? בהיעדר מגע פיזי בין הנפגע לרכב, בית המשפט בוחן לא רק את הקשר הסיבתי העובדתי הפשוט בין השימוש ברכב לבין הנזק, אלא גם קשר משפטי-מהותי שנועד "לנפות" את המקרים שבהם הנסיבות לא מצדיקות את הבהלה שגרמה לנזק. המבחנים לקיומו של הקשר הסיבתי-משפטי שהתפתחו בפסיקה הם שניים: מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר. שילוב המבחנים מחייב הוכחה לקיומה של זיקה מיידית וישירה בין השימוש ברכב לבין גרימת הנזק.
בעזרת המבחנים אפשר להעביר "קו גבול" בין אירועים שיוכרו כתאונת דרכים לבין אלה שלא. נסיבותיו העובדתיות של מאורע כזה ייבחנו מקרוב באופן מדוקדק: בין היתר בית המשפט יבחן האם הנפגע אכן נבהל סובייקטיבית כתוצאה מנסיעת הרכב והאם האופן שבו נסע הרכב ה"מבהיל" אכן היה עלול לגרום לאותה היבהלות בהתחשב בנסיבות האירוע. בהקשר זה בית המשפט יבחן מה היה הסיכון שיצר הרכב, הקרבה הרעיונית בין השימוש ברכב לבין הנזק (מעבר למקריות מזדמנת) וההיגיון של הדברים.
אז כדי שלא תיפלו בין הכיסאות, במקרה שבו הייתם מעורבים בתאונת דרכים לא קלאסית שנגרמה עקב בהלה מכלי רכב, מומלץ מאוד לפנות לייעוץ משפטי מיד לאחר התאונה. בהתאם לנסיבות המקרה עו"ד שעוסק בתחום יכול לייעץ האם האירוע נופל לגדר "תאונת דרכים" על-פי המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט, ובמידה שלא, האם אתם זכאים לפיצויים לפי פקודת הנזיקין בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה ומיהם הגורמים האחראיים לפצות אתכם בנסיבות.
* עו"ד מריצה דוידוף-יעקובי עוסקת בדיני נזיקין, כולל תאונות דרכים, תאונות עבודה ורשלנות רפואית
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין