התובעת טענה כי סבלה ממצב נפשי, קוגניטיבי ורפואי ירוד בשל דלקת במוח. ביה"ד הרבני התרשם שבפועל הייתה כשירה לחתום, וחייב אותה בהוצאות על הגשת תביעת סרק
בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית הדין הרבני בירושלים עתירת אישה לביטול הסכם גירושין עליו חתמה - לטענתה בזמן מצב נפשי, קוגניטיבי ורפואי קשה - אשר לדבריה מקפח אותה ומותירה חסרת כל. מסקנת הדיינים והרבנים יצחק אושינסקי (אב"ד), מאיר קאהן ויעקב מ' שטיינהויז הייתה שהתובעת מנסה את מזלה באמצעות תביעת סרק, ולכן מוצדק לחייב אותה בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
מדובר בבני זוג לשעבר שהתחתנו ב-2006, הביאו לעולם 3 ילדים והתגרשו במהלך 2021. ביוני 2022 הם חתמו על הסכם גירושין שקבע, בין היתר, כי על הבעל לשלם 4,200 שקל מזונות ילדים וכ-100,000 שקל עבור רכישת חלקה של האישה בעסק. לאחר כשבוע אושר החוזה בבית הדין, וניתן לו תוקף של פסק דין.
בחלוף כשנתיים הגישה האישה את התביעה לבית הדין, בה עתרה לבטל את ההסכם. היא סיפרה שעובר לחתימתו פרצה במוחה דלקת הנקראת "אנצפליטיס", וכי במעמד כריתת החוזה טרם החלימה מהמחלה, תוך שסבלה ממצב נפשי, קוגניטיבי ורפואי קשה ביותר. לגרסת האישה בעלה לשעבר היה מודע למצבה הקשה וחרף זאת ניצלו על מנת להחתימה על הסכם "מקפח", המותיר אותה "חסרת כל", כלשונה. בקשתה הייתה, כאמור, לבטלו מחמת עושק.
לעומתה טען הנתבע שמדובר בהסכם הוגן לחלוטין, שכלל אינו עושק או מקפח אותה. לגרסתו גרושתו חתמה עליו מרצונה החופשי, מבלי שדחק בה, בזמן שהייתה מיוצגת ולאחר שהוחלפו בין הצדדים לא פחות משבע טיוטות. מכאן, לטענתו, שעל התביעה להידחות.
"כשירה לטוס ולא לחתום?"
הדיינים התרשמו שמדובר, על פניו, ב"תביעת סרק" במסגרתה "מנסה התובעת את מזלה" לבטל הסכם שנכרת כדין, וזאת רק כדי לשפר את תנאיו - כגון להגדיל את המזונות ולקבל חלק מהעסק של הגרוש. מסקנתם, מכל מקום, הייתה שאין בסיס לטענתה כי לא הייתה כשירה במעמד החתימה.
"הצדדים נצפו כמבינים היטב את ההליך ומשמעותו, והתובעת הייתה דומיננטית בהליך לאישור ההסכם, והביעה דעתה לא אחת ובאופן ממוקד כמתואר בפרוטוקול, כולל שאלות ספציפיות הנוגעות לתוכנו של ההסכם. לא נצפה שהדיין חשד שהיא לא בדעתה, ואף היא לא שידרה כל מסר שהיא לא הייתה בדעתה בעת אישור ההסכם", הודגש בפסק הדין.
בהקשר לכך מצאו הדיינים כי לאחר חתימת ההסכם ואישורו טסה האישה עם ילדיה לחו"ל לפחות שלוש פעמים, מבלי שהייתה לה בעיית כשירות שמנעה זאת. לדבריהם עובדה זו מוכיחה, לכאורה, שהייתה כשירה נפשית ושכלית באותה תקופה, באופן הסותר חזיתית לגרסתה בתביעה.
לזאת הוסיפו הדיינים את השיהוי הניכר, בן השנתיים, בהגשת התביעה. הם כתבו ש"אם התובעת כנה בטענתה כי היא לא הייתה בדעתה בעת ההסכם - היה עליה לזעוק מיד על כך! כיצד אפשר להבין שאדם ממתין עם דבר כזה שנתיים?".
לקראת סיום הביעו הדיינים עמדתם שאף לגוף העניין, אין מדובר בהסכם העושק או מקפח את האישה. הם שוכנעו שמטרתה האמיתית היא לקדם הליך מקביל שמנהלת בבית המשפט האזרחי, לשם הגדלת מזונות ילדיה.
לפיכך הדיינים הורו על דחיית התביעה, כאשר נוכח התרשמותם שמדובר בהליך סרק אשר הביא להשחתת זמנם לריק - חייבו את האישה ב-5,000 שקל הוצאות לטובת אוצר המדינה, בנוסף ל-20,000 שקל לטובת בעלה לשעבר.
- ב"כ התובעת: עו"ד מרים זקין ועו"ד סברינה בן חיים
- ב"כ הנתבע: עו"ד מורן שבתי
לפסק הדין המלא בתיק מס' 1341861/6
עו"ד עוזי דורי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.