חרף הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית אלמנה טריה קיבלה חצי מירושת המיליונים של בעלה, תוך שהתנגדות שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים נדחתה בשלוש ערכאות. מה אפשר ללמוד מהמקרה?
בנישואין או אפילו בזוגיות ההופכת בני זוג ל-"ידועים בציבור", במיוחד בגיל מבוגר יחסית או בנישואים סבב שני או שלישי, הרכוש יכול להפוך למוקד מחלוקת רציני. הסכסוך יכול להתפרץ בין בני הזוג עצמם אם הזוגיות עולה על שרטון או בקרב יורשי בני הזוג במקרה של מותו של אחד מהם.
כשמדובר בנישואים ראשונים ובמיוחד כשבני הזוג הם צעירים, לרוב העוצמה הכלכלית של בני הזוג גדלה יחדיו והעניינים פשוטים הרבה יותר. ואולם, כשמדובר בבני זוג באמצע החיים, שכבר צברו רכוש כל אחד לבדו, ישנן השלכות רבות להחלטתם לחתום או להימנע מחתימה על הסכמים רכושיים. במקביל חשוב לזכור שגם להסכמים יש מגבלות, במיוחד לאחר מותו של אחד מהם.
מקובל לחשוב כי כשיש אי שיוויון בעושר של בני הזוג, למשל אם לאחד נכסים רבים ולשני מעטים, די בכריתת הסכם ממון ביניהם. ואולם מה קורה כשיש הסכם ממון מפורט ומסודר לתקופת הזוגיות ולתקופה שאחריה במקרה של פירוד, ואחד מבני הזוג נפטר במהלך הזוגיות?
רבים חושבים שהסכם הממון או הסכם חיים משותפים פותר את כל המחלוקות שכן אם בחיי הזוג הייתה הפרדה רכושית כוללת, היא תקפה גם לאחר מות אחד מהם ומשליכה על חלוקת עזבונו של הנפטר. אך מדובר בטעות.
בני זוג שחתמו ביניהם על הסכם ממון, הסכם זה תקף אך ורק במהלך חייהם של בני הזוג, יחד או לחוד. ואולם, ברגע מותו של אחד מהם, רכושו, שעד לאותו הרגע היה תחת משטר של הפרדה רכושית, הופך לחלק מעזבונו של הנפטר ולגביו חלים כללים אחרים לגמרי הנובעים מחוק הירושה.
וכך, יורשי בן הזוג שנפטר [נניח ילדיו] המשוכנעים כי בעקבות הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג רכושו של הנפטר יופרד מרכוש בן זוגו, מגלים הרבה פעמים שבן הזוג הנותר בחיים הופך על פי חוק הירושה לאחד היורשים. במקרה של בן זוג, הוא או היא זכאים למחצית מהעזבון. והילדים? הם צריכים להסתפק במחצית השניה בלבד.
סוגיה זו הגיעה לאחרונה לפתחו של ביהמש העליון. אדם שלו שלושה ילדים מנישואיו הראשונים, נישא בשנית וחתם מול אשתו על הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית. הוא נפטר 25 יום אחרי החתונה והאלמנה הטרייה ביקשה לרשת חצי מעזבונו.
ילדיו התנגדו וטענו כי לנוכח הסכם הממון, מובן שאביהם לא רצה שהרכוש יגיע לידי האישה והיא אינה זכאית לרשת אותו.
בית המשפט למשפחה דחה את עמדתם. פסק הדין קבע כי בהיעדר צוואה המדירה במפורש את בן הזוג מהירושה כך שהעזבון יתחלק רק בין ילדיו, על פי חוק הירושה, מחצית מהעזבון תנתן לבן הזוג הנותר בחיים והמחצית הנותרת תתחלק בין ילדיו.
הילדים-היורשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי והדגישו כי הסכם הממון שהחיל הפרדה רכושית גורפת בין אביהם לאשתו, מצביע על רצונו להדירה לחלוטין מעזבונו בעת מותו, וזאת מתוך הסעיף בהסכם הממון שקבע כי "האשה לא תהיה זכאית לדבר במקרה של סיום יחסי הזוגיות מכל סיבה שהיא, גירושים או מוות."
חוק הירושה גובר
בית המשפט המחוזי קבע כי הסעיף בהסכם לא יכול לסתור את הסעיף הרלוונטי בחוק הירושה המקנה חצי מהעיזבון לבן או בת הזוג.
הוא הבהיר שהסכם ממון אינו תקף בעת מותו של אחד מבני הזוג ומכאן שאין להסכם נפקות לגבי אופן חלוקת העזבון. זאת במיוחד כשנקבע שסעיף המדיר אדם מנכס בהסכם ממון, אין לו נפקות מול חוק הירושה.
הילדים לא ויתרו והגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון וזה דחה את בקשתם וקבע כי הסעיף הרלוונטי בחוק הירושה גובר על כל הסכם שנחתם בין בני הזוג בעת חייהם.
המסקנה המתבקשת מפסק דין זה הוא כי אין לזלזל בהכנת צוואה מפורשת גם אם אחד מבני הזוג משוכנע שקיומו של הסכם ממון בין בני הזוג מחיל הפרדה רכושית מלאה ביניהם גם במקרה של גירושין או מוות.
בהיעדר צוואה הקובעת כי בן הזוג הנפטר אינו מוריש לבן הזוג השני דבר, בן הזוג שנותר בחיים יחשב כיורש על פי חוק הירושה. זאת, אף אם קיים סעיף בהסכם הממון המדיר אותו מכל רכוש של הנפטר במהלך הזוגיות ביניהם ובעת הפסקת הזוגיות מכל סיבה שהיא.
* עו"ד עזרא גולדמן עוסק בדיני משפחה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין