פס"ד בעניין ערעור צו ירושה

השופט שאול שוחט, סגן נשיא, אב"ד

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב יפו (כב' הש' ליאור ברינגר בת"ע 55080-02-22 ו-ת"ע 55086-02-22), מיום 22.8.22, בו נדחתה התנגדות המערערים למתן צו ירושה אחר עיזבון אביהם המנוח, בעלה של המשיבה, וניתן צו ירושה לפיו יורשת האחרונה, מחצית מעיזבונו.

2. מכאן הערעור שלפנינו.

3. בפי המערערים שתי טענות. שתי הטענות נסמכות על הסכם ממון שנחתם בין המנוח לבין המשיבה, לפני נישואיהם, בפני נוטריון, ביום 30.11.21.

   האחת – הסכם הממון כולל תניה ירושתית מדירה שיש בה כדי לגבור על הוראות הירושה על פי דין שבחוק הירושה ולשלול מהמשיבה את זכותה לרשת.

   השנייה – יש לראות בהסכם הממון, על הוראותיו, צוואה בפני רשות ו/או צוואה בכתב.

4. דין הערעור להידחות.

5. ניתן להבין את מורת רוחם של המערערים מהתוצאה. אשת אביהם, לו נישאה 25 ימים בלבד לפני מותו, יורשת מחצית מעיזבונו, בוודאי בנסיבות המתוארות בכתב הערעור מנקודת המבט שלהם.

   ברם, התוצאה מתחייבת מהוראות הדין.

6. על מנת להידרש בכלל לטענה כי הסכם ממון גובר על הוראות הדין ו/או לטענה כי יש לראות בהסכם ממון צוואה יש צורך שתימצא בו הוראה ירושתית ברורה. הימצאות הוראה שכזו היא בבחינת תנאי שבלעדיו אין.

7. על כך שיש צורך בהוראה ירושתית במסמך שמתקרא צוואה, על מנת שיוכר כצוואה, אין צורך להרחיב את הדיבור. הוראה כזו יכול שתהיה הוראה מנחילה ויש שיאמרו גם הוראה מדירה (ראו שאול שוחט "פגמים בצוואות" מהדורה שלישית – 2016 עמ' 23-11 להלן: שוחט)). כך גם לגבי הסכם ממון שמתיימר לגבור על הוראות הירושה על פי דין (עמ"ש 11700-12-16 (תא) ש'א' ואח' נ' ש'ט' ; 7.10.18 להלן: פרשת ש'א')).