קשיש כבן 91 טען שלא הבין את המשמעות של העסקה וההסכם נחתם בניגוד לרצונו החופשי. בית המשפט תהה כיצד באותה תקופה הוא לא הבין דבר והיום הוא יכול לנהל תביעה.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב התיר לאחרונה לפרסום פסק דין שדחה תביעה לביטול עסקת מתנה במסגרתה אב העניק לבנו הבכור את דירתו. השופטת קרן גיל קבעה כי האב לא הוכיח שמצבו הקוגניטיבי היה ירוד באופן שפגם בתוקף העסקה, ותמהה כיצד מחלת האלצהיימר שלטענת האב פגמה בשיקול דעתו אינה משפיעה כיום על היכולת שלו לנהל הליך משפטי מסובך.
התובע (91) חתם ב-2014 על הסכם להעברת דירתו במתנה לבנו הבכור. ב-2015 זכויותיו של הבן נרשמו בטאבו והעסקה הושלמה.
כשנתיים לאחר מכן הגיש האב תביעה לביטול המתנה. הוא טען באמצעות עו"ד מתת פלסנר כי חתם על ההסכם מבלי להבין את משמעותו ובניגוד לרצון החופשי.
לפי הנטען, באותה תקופה התובע החלים ממצב רפואי קשה והיה תלוי בבנו באופן יומיומי, מה שגרם לכך שפעל לפי הוראותיו. עוד הוא טען כי שנה לפני חתימת ההסכם הוא אובחן כחולה אלצהיימר ובסמוך לחתימה חלה החמרה במצבו.
לטענתו, הרצון האמיתי שלו מובע בצוואתו שקובעת כי רכושו, כולל הדירה, יתחלק בין בנו לבין אחת מבנותיו.
עו"ד יניב גיל טען להגנת הבן כי מאחורי התביעה עומדת האחות שלא מרוצה מכך שהדירה לא תיכלל בירושת אביה.
הנתבע סיפר כי אביו החליט להעניק לו את הדירה לאחר שביקש ממנו כי יעזור לו לרכוש דירה כפי שסייע בעבר לאחותו. נטען כי מסמכי העברת הזכויות נחתמו על ידי התובע מרצון חופשי ובמודעות מלאה ואף הוגשו לבית המשפט ראיות תומכות כמו מסמכים רפואיים שהעידו כי האב היה צלול, סרטון שמתעד את החתימה על ההסכם ועדות מטעם עורך הדין שערך אותו.
האחות משכה בחוטים
השופטת גיל קבעה כי התובע לא הוכיח שמצבו הקוגנטיבי במועד החתימה על הסכם המתנה שללו ממנו את כושר השיפוט וההבנה.
השופטת ציינה כי קשה לקבל את הטענה שלפני שלוש שנים התובע סבל מאלצהיימר שמנע ממנו להבין את משמעות מעשיו ואילו כיום הוא יכול לפתע לנהל את ענייניו המשפטיים. השופטת הוסיפה כי המסמכים הרפואיים מעידים כי הקשיים הקוגניטיביים של התובע בתקופת הענקת המתנה היו קלים ולא גרמו לו, כטענתו, לחתום "חתימה עיוורת".
בנוסף, השופטת קיבלה את עדותו של עורך הדין שהבהיר שתיאר כי שוחח עם התובע ביחידות, וידא שהוא מודע למשמעות העסקה ומהותה וקיבל ממנו אישור.
השופטת ציינה כי עדותו המהימנה והסדורה של עורך הדין מתיישבת גם עם הסרטון שתיעד את מעמד החתימה, ובו נראה התובע "עצמאי ורגוע, צלול וערני, חותם על המסמכים ביד בטוחה ובחפץ לב ומשיב בצורה עניינית...".
עוד נקבע שלא הוכח שלנתבע הייתה יכולת להשפיע באופן פסול על התובע או שהאחרון היה תלוי בו באופן ששלל ממנו רצון חופשי.
כמו כן השופטת ציינה כי התרשמה שיש יסוד לטענת הנתבע כי אחותו "משכה בחוטים" ולחצה על אביהם להגיש את התביעה, וזה נכנע לה מתוך חשש ודאגה.
בסיכומו של עניין השופטת התרשמה כי התובע גמר בדעתו להעניק את דירתו במתנה מתוך רצון חופשי וכוונה מלאה. התביעה לביטול המתנה נדחתה אך לא נפסקו לחובת התובע הוצאות מאחר שבנו היה הגון ולא דרש זאת.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין