ערכה צוואה לטובת אחייניה – אך רכושה יחולק בין אחיה

אישה ערירית בחרה להוריש לאחיינים שלה את הרכוש שציוותה לה אימה, אבל נפטרה בפתאומיות לפניה. ביהמ"ש קבע שהאחיינים לא יקבלו את הרכוש

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה לאחרונה התנגדות שהגישו שני נכדים לקיום צוואת סבתם. הנכדים טענו כי הרכוש שהורישה סבתם לבתה, דודה שלהם, שייך לאחר מותן של השתיים להם. ואולם, השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה קבעה שלמרות שרשרת ההורשה שנוצרה – צוואת הסבתא לטובת הדודה וצוואת הדודה לטובת המתנגדים – מדובר למעשה בשתי צוואות נפרדות, כאשר לא ניתן לקרוא את צוואת הסבתא כמורישה משהו לנכדים.

הסיפור מתחיל כאשר סבתם של המתנגדים ובתה הלכו יחד בקיץ 2015 לעורך דין, וחתמו על צוואות. הסבתא ערכה צוואה לטובת בנה (התובע בהליך) ובתה, ואילו הבת – אשר הייתה רווקה ללא ילדים – ערכה צוואה שבמסגרת היא מורישה לאחיינים שלה מאח אחר (המתנגדים) את מה שציוותה לה אימה, ובין היתר דירה.

בשלב מסוים הבת חלתה בסרטן והלכה לעולמה בטרם עת. אימה – סבתם של המתנגדים – נפטרה אחריה. לאחר מותן הגיש התובע בקשה לקיום צוואת אימו. בתגובה לכך הגישו הנכדים את ההתנגדות.

הנכדים טענו כי יש לפרש את צוואת סבתם ככזו המורישה להם את הדירה. לשיטתם, שתי הצוואות עליהן חתמו סבתם ודודתם מלמדות על כוונה קונסטרוקטיבית להוריש להם את הדירה, אף שאין חולק כי שמם נעדר מצוואת הסבתא.

מנגד טען התובע כי אין קשר בין שתי הצוואות, וכי אימו התכוונה להוריש את רכושה רק לו ולאחותו המנוחה. לדבריו, צוואת אימו ברורה לחלוטין ואינה מכלילה את המתנגדים בקרב יורשיה. לנוכח העובדה שאחותו נפטרה לפני אימו, ולא הותירה בן זוג וילדים, הרי שהוא היורש היחיד.

"צוואות נפרדות ועצמאיות"

השופטת ג'בארין כליפה ציינה שצוואת הסבתא, המדירה את נכדיה מירושתה, תקינה וברורה ואינה משתמעת לשני פנים. בנסיבות אלה, הסבירה, נטל ההוכחה שהם נמנים על ירושת סבתם מוטל עליהם, והם לא עמדו בנטל.

עוד קבעה השופטת כי אין קשר בין צוואת הסבתא לצוואת הדודה, וכל ניסיון לכרוך ביניהן פוגם ברצון המצווה. הסבתא ציוותה מזכויותיה לבתה ללא קשר למה שתעשה הבת ברכושה.

בהקשר זה הדגישה השופטת כי לאחר מות הדודה, הסבתא נמנעה מלתקן את צוואתה כך שתכלול גם את שמם של הנכדים. לו רצתה לצוות לנכדים, סביר להניח שהייתה כותבת זאת במפורש.

בתוך כך כתבה השופטת כי מעדות עורך הדין שהחתים את הסבתה והדודה על הצוואות עולה כי כל אחת מהן חתמה בנפרד, וספק אם הן בכלל היו מודעות זו לצוואתה של זו. השופטת ציינה שעדותו הייתה אמינה.

היא הוסיפה שחרף טענת המתנגדים לפיה כל המשפחה ידעה על כוונת סבתם להוריש להם את הדירה, הם לא זימנו לעדות ולו קרוב משפחה אחד שיתמוך בגרסתם. מחדל זה, כתבה השופטת, נזקף לחובתם.

לפיכך השופטת דחתה את התנגדות הנכדים לקיום צוואת הסבתא, והטילה עליהם הוצאות בסך 5,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד עזאם יעקוב
• ב"כ המתנגדים: עו"ד מטאנס פארס

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין