הנערה נפלה מהמתקן ב-2007 כשהסתובבה בו במהירות גבוהה. בתחילה נדחתה תביעתה אך באחרונה קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה וקבע שהעירייה התרשלה כשלא הציבה שילוט מתאים.
באחד מלילות נובמבר 2007 בילתה נערה בת 15 בגן ציבורי בירושלים עם חברה. בסמוך לחצות השניים עלו על מתקן המכונה "קרוסלת תלייה". מדובר במתקן המיועד לילדים שהמשתמשים בו מסתובבים כשהם נאחזים במתלה המחובר למוט אופקי שנמצא בגובה של כ-2 מטר מהקרקע. בדרך כלל אדם אחר (הורה או בוגר אחר) דוחפים את הילד כשרגליו באוויר וגורמים לו להסתובב.
הנערה וחברה הסתובבו על המתקן במהירות גבוהה כשהחבר רץ כדי להגביר את המהירות. בשלב מסוים היא ביקשה ממנו לעצור אך הוא לא הצליח והיא איבדה את אחיזתה ונפלה לקרקע. בהמשך נמצא שהיא סובלת משבר בקרסול ומחבלות.
בתביעה שהגישה ב-2012 נגד עיריית ירושלים היא טענה שהנתבעת התרשלה כשהציבה בגן מתקן מסוכן שאין אפשרות להאט או לשלוט על מהירותו. טענה נוספת שהעלתה הייתה שהיה צריך לשים במקום שילוט בטיחותי ראוי ותאורה נאותה.
הנתבעת מצדה טענה שהמתקן לא היה מסוכן ועמד בדרישות התקן הישראלי ובכל מקרה השימוש שעשתה בו התובעת היה חריג.
לפני כשנה בית משפט השלום בירושלים דחה את התביעה לאחר שקיבל את עמדת העירייה. טענות התובעת שהיה צריך לדאוג להוראות בטיחות ותאורה מתאימה נדחו. אך לפני כשבוע התהפכו היוצרות כשבית המשפט המחוזי בעיר קיבל ערעור שהגישה.
סיכון טבעי
נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט אהרן פרקש, והשופטים משה דרורי ועודד שחם קבעו שהעירייה התרשלה כשלא הציבה במקום שילוט מתאים.
הם ציינו שהתקן הישראלי מגביל את המהירות המירבית המותרת בקרוסלות ל-5 מטר לשנייה, מתוך הכרה בסיכון שטמון למשתמשים מעבר למהירות זו. לדבריהם, אמנם לא ניתן לקבוע באיזו מהירות הסתובבו הנערה וחברה בזמן האירוע אך מהעדויות עלה שמדובר היה במהירות הגבוהה משמעותית מרף זה.
השופטים קבעו שמכיוון שמדובר במתקן ששימוש בו במהירות גבוהה כרוך בסיכון משמעותי ושאינו כולל מנגנון המגביל את מהירות הסיבוב, ראוי היה להציב במקום שילוט שיתריע על הסיכון. שילוט זה היה צריך להסביר שמדובר במתקן שמיועד לילדים צעירים ולהתייחס לכך שבמהירות גבוהה מדובר במתקן מסוכן.
עוד לקביעתם ליד השילוט היה צריך להציב תאורה מתאימה ואמצעים אלה היו מפחיתים את הסיכון לתאונה.
באשר לטענת העירייה שהשימוש שנעשה במתקן חרג משימוש סביר ציינו השופטים שעדיין הסיכון שהתממש היה סיכון טבעי למתקן. "אין מדובר באחד מאותם מקרים בהם נעשה במתקן כלשהו שימוש החורג לחלוטין ממטרתו ומדרכי השימוש הרגילות להן הוא נועד", כתבו.
בנסיבות אלה חויבה העירייה לפצות את הנערה ב-60,000 שקל בגין כאב וסבל, ב-5,000 שקל בגין עזרת צד שלישי ובפיצוי על הפסדי שכר ופנסיה עתידיים עד הגיעה לגיל 67.
העירייה חויבה בנוסף בהוצאות ושכ"ט בשיעור 20% מסכום הפיצוי ובהוצאות הערעור בסך 20,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד עמוס גבעון
- ב"כ המשיבה: עו"ד אליעזר גדות
עו"ד שי טביב
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין