רק לאחר שפוטר, גילה עובד עיריית בת-ים שחוזה ההעסקה עליו הוחתם אינו תקף. מדוע? כיוון שלא הועבר לאישור הממונה על השכר. בחלוף 3.5 שנות עבודה, מצא עצמו העובד המפוטר מחויב להחזיר לעירייה אלפי שקלים. האם בימ"ש השלום נחלץ לעזרתו?
החברה לתרבות, פנאי וספורט בבת ים קיבלה לשורותיה מומחה בהקמת מוסדות תרבות ואומנות, וביולי 2000 חתמה עמו על חוזה העסקה אישי. ב-2004 נבחר ראש עיר חדש, שלומי לחיאני, שהתווה מדיניות חדשה, ובמרץ אותה שנה פוטר המומחה מטעמים תקציביים וארגוניים.
עם פיטוריו, קיבל העובד הודעה קשה, לפיה חוזה ההעסקה שלו מבוטל כיוון שלא אושר בידי הממונה על השכר כנדרש בחוק, ולכן פיצויי הפיטורים וזכויותיו לא יחושבו לפי השכר שקיבל בפועל אלא לפי 70% מגובה שכר הבכירים בעירייה. עד היום, אגב, גורל החוזה נותר לוט בערפל, ולא ידועה הסיבה מדוע לא אושר בידי הממונה והאם בכלל, הונח על שולחנו.
העובד, שזכויותיו קופחו, הגיש תביעה נגד החברה לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב. בעוד שהוא דרש את אכיפת זכויותיו כפי שנקבעו בהסכם ההעסקה המקורי, החברה הגישה תביעה נגדית ודרשה את השבת הכספים שלטענתה שילמה לו ביתר לפי החוזה הלא חוקי. בדצמבר 2010 התקבלה החלטה, לפיה העירייה חויבה לשלם לעובד 212 אלף שקלים בגין ימי חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, אך על העובד הוטל להשיב לעירייה 275 אלף שקלים בגין השכר ששולם לו ביתר. לאחר הקיזוז חויב העובד להשיב לעירייה כ-63 אלף שקלים.
העובד הנחוש סירב להשלים עם ההחלטה והפעם פנה בתביעה נזיקית לפיצוי בגין מצג רשלני מטעם החברה ועיריית בת-ים. בתביעה, שהוגשה בבימ"ש השלום בתל אביב ביולי 2012 טען העובד שהעירייה והחברה פעלו לפי חוזה ההעסקה וקיימו אותו לאורך שנות עבודתו, והוא הסתמך על כך. לדבריו, החברה הטעתה אותו ולכן עליה לספוג את הפרשי השכר.
הנתבעות השיבו, שהתובע כבר מיצה טענותיו נגדן בביה"ד לעבודה ואין לדון שוב בכל הנוגע לחוזה ההעסקה שלו, תוך שהזכירו שמדובר בחוזה לא חוקי שלא ניתן להסתמך עליו כאומדן לנזק.
הנתבעות גם ביקשו להפעיל את פוליסת האחריות המקצועית שלהן והגישו הודעת צד שלישי לחברת הביטוח "איילון" בבקשה לשיפוי מלא, ככל שיחויבו לשלם לעובד דבר מה. "איילון" השיבה כי הפוליסה הסתיימה עוד לפני שהתביעה הוגשה.
האישי מול הציבורי
השופט מנחם (מריו) קליין קבע, שהעובדה שסוגיית חוזה ההעסקה נדונה בבית הדין לעבודה אינה סותרת את הדיון גם במסגרת התביעה הנזיקית, ובכך דחה את טענת הנתבעות.
לגופו של עניין קבע השופט, שהנתבעות הטעו את התובע לחשוב שהחוזה עליו חתם תקף, כאשר מנגד, הן לא פעלו כנדרש כדי להפכו לכזה - אם באמצעות פעולה פשוטה של העברתו לממונה ואם בווידוא שהממונה קיבל את החוזה ופועל לאישורו. בכך, חרגו הנתבעות מהתנהגות מנהלית תקינה ולכל הפחות עצמו עיניהן לנזקים שעלולים להיגרם לתובע.
לפי השופט, כשהחברה חתמה על ההסכם היא למעשה הצהירה על התמורה הראויה שיש לשלם לתובע, וכעת היא לא יכולה לטעון ששווי עבודתו היה נמוך יותר. במקרה הזה, אף שמדובר בכספי הקופה הציבורית, האינטרס של התובע לקבל את תנאי השכר עליהם הסתמך, גובר על האינטרס הציבורי להימנע מחריגות שכר.
בסופו של דבר, השופט הורה לנתבעות להשיב לתובע את הכספים שהחזיר לה, ובסך הכל 275 אלף שקלים, בצירוף שכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל. מאחר שטענת "איילון" להיעדר פוליסת ביטוח התקבלה, הן ישלמו גם לה שכר טרחה בסכום זהה.
* עו"ד אלה פילוסוף עוסקת בדיני עבודה.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין